הרבה לפני עדן חסון, גם אלתרמן היה כנראה מהופנט מהשקיעות הוורודות- השיר ערב  עירוני, ובכלל אם שמים לב היטב, אז השקיעות בסתיו פשוט יפות יותר.

כל כך יפות, שלא משנה איזו מוסיקה נפעיל ברקע- אם נתרכז בנוחות מול הנוף היא תתאים. לנו באשדוד יש משאב טבע יחיד ומיוחד – הים. בין אם בחרתם בחוף ט"ו, דרומה ממנו או צפונה לכיוון הנמל, בטוח שחלפה בראשכם המחשבה לצלם את הגוונים היפים בשמים.

אז למה זה אם ככה שהסתיו, העונה הצהבהבה אדמדמה, מביאה לנו את הרגעים הקסומים ביותר ויזואלית, שפשוט עושים יפה בעין ובנשמה?

כמה סיבות מאד מדעיות:

הראשונה קשורה להטרופוספירה. הטרופו-ספירה היא בעצם השכבה בה נוצרת העננות. בסתיו היא עבה וחמה ב2-3 ק"מ יותר מאשר בחורף.

השניה היא שבחורף העננות יותר נמוכה מבסתיו, מה שגורם לנו לראות יותר את העננים שנוצרים גבוה יותר (נסו להניח יד מתחת לפנס -סתיו, ומתחתיה עוד יד – חורף).

השלישית והחביבה היא אי היציבות של הרוחות בים; זו גורמת ליצירת סערות עננים קטנות, שמגיעים עד לגבול של ההטרופוספירה- אבל נבלמים ויוצרים אפקט של כמו הברשה סביב השמש.

והרביעית?

מתבקש לבקש תמונות שקיעה… הקהל מוזמן.

בראש הכתבה- תמונת נוף, דודו קקון