מהן הפרעות קשב וריכוז, כיצד ניתן להתמודד אתן וכיצד ניתן לעזור לילדים שסובלים מהן? על כל זאת ועוד נענה במאמר זה!
מהן הפרעות קשב וריכוז?
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה נוירולוגית, שאיננה מאפשרת לאדם הסובל ממנה להתרכז ולהתנהל באופן הדרוש ממנו בחיי היום יום. הפרעה נחלקת לשני סוגים:
ADD – התופעה מאופיינת בעיקר בקושי בריכוז ובארגון, ניתוקים, התנהלות אטית ומסורבלת ועוד.
ADHD – האות H שנוספה מייצגת את הפן ההיפראקטיבי של ההפרעה, המאופיינת בעיקר באימפולסיביות, חוסר סבלנות וכמובן – אימפולסיביות. זאת, לצד רוב התסמינים של ADD.
למה זה נפוץ כל כך פתאום?
בשנים האחרונות נדמה, שכל אחד סובל מהפרעות קשב וריכוז ואז עולה השאלה, למה זה היה ככה פעם? ובכן ראשית, גם פעם ילדים ומבוגרים סבלו מהן, אבל לא הייתה לכך מודעות ולכן ילדים רבים כל כך שמעו ממוריהם את המשפט הנצחי: "יש לו כל כך הרבה פוטנציאל…" היות שכיום יש לנושא מודעות רבה, כולנו פתאום הופכים ערים לאפשרות הזו ומתחילים לבדוק את עצמנו ואת הסובבים אותנו.
שנית, חלק מהגורמים של הפרעות קשב וריכוז, מעבר לגורם התורשתי, קשורים לאורח החיים שלנו. הכוונה היא לתזונה ולפעילות גופנית. היות שכיום התזונה שלנו פחות מאוזנת ובריאה מבעבר והיות שרוב הילדים מבלים את רוב שעות הפנאי שלהם מול המסכים במקום בפעילות גופנית, הרי שזה הגיוני שכמות הילדים הסובלים מהפרעות אלו תגדל עם השנים.
ובכל זאת, לא כולם
למרות העלייה המובנת בכמות הסובלים מהפרעות קשב וריכוז חשוב להבין, שלא כולם סובלים מהן ולא כל ילד שנראה חסר סבלנות מדי פעם או מתקשה מעט בלימודים סובל מהן בהכרח. לכן, לפני שמצהירים על קיום ההפרעה, חשוב לאבחן אותה אצל מי שמוסמך לכך ולהבין היטב את הסימפטומים אצל הילד הספציפי כדי להתאים לו את הטיפול הטוב ביותר בעבורו.
ילדים זה שמחה!
לצד הקשיים בגידול ילדים עם הפרעות קשב וריכוז צריך תמיד לזכור, שאלו ילדים טובים בבסיסם, גם אם ההתנהגויות שלהם לא תמיד לרוחנו, ושהם עדיין מעצבים את האישיות שלהם. ככל שנראה להם, שהם אהובים ומקובלים, עם כל האתגרים שלהם, כך הם יהיו פנויים יותר מבחינה רגשית לעבוד על המיומנויות החברתיות והלימודיות שלהם ולהצליח להגיע בהמשך חייהם להצלחות הצפויות להם.
חרטו בראשיכם
ילדים עם הפרעות קשב וריכוז חווים קשיים רבים ויום יומיים בכל מפגש עם הסביבה ובעיקר כאלה, שחווים קושי גם עם ויסות חושי רגשי. התפקיד שלנו כהוריהם, הוא להעניק להם תחושת ביטחון ולהבין, שהם באמת רוצים ובאמת משתדלים לעמוד בסטנדרטים החברתיים והלימודיים אבל לא מצליחים. והם לא מצליחים לא בגלל שהם לא מנסים מספיק, אלא מפני שיש להם הפרעה נוירולוגית. כך יהיה לכם קל יותר לעזור להם לעבור את הילדות שלהם בשלום ולהגיע לבגרות כשהם מוכנים לעולם הגדול.
00
פרסום ממומן:
