יחיאל מה קרה לאותו האדם עם הרצונות הטובים שהיית בצעירותך?

לאחר כמה חודשים של זעם ותסכול, אני רוצה להגיד לך שאני כבר לא עצבני, ואתה יכול למסור בשמי גם למועצת "החכמים" שלצדך אני כבר לא כועס, אני אפילו אדיש.

הבנתי שמכעס לא אצליח ליצור מציאות חדשה: ראש עיר עם חברי מועצה שדרכם היא טובת הציבור, להבדיל מאלו שלצדך וממך.

אני כבר לא "אקדח טעון".
אני כבר מפוכח יותר, רואה ושומע ויודע מה צריך לעשות בכדי לדאוג שלא תהיו יותר בכיסאות המרופדים שלכם.

כל הקרדיט למכתב שהפניתי ליחיאל לסרי מופנה ל: דניאל ולחבריו מהגן.

דניאל הוא ילד בעל צרכים מיוחדים, ילד מעוכב התפתחות שסובל עקב אטימות היושבים במגדל השן שהחליטו להעביר אותו וחבריו ללמוד בבית ספר במקום בסביבה מוגנת שמתאימה לצרכיו, ילד שליבו טהור וכל חיוך שלו יכול להמיס אותך, ילד מהמם וכמו שתיאר לי אותו אדם שיודע מה הוא אומר "הוא ילד של אלוהים", כולנו ילדים של אלוהים ואני יודע דבר אחד-
דניאל הוא הבן של ההורים שלו. אני לא מכיר הורה או מישהו שעתיד להיות הורה שהיה יושב בשקט אל מול ההתנהלות האטומה והמחפירה שלכם. אני חושב שפגעתם אנושות במשמעות של "נבחרי ציבור"

אמרתי ואומר זאת שוב,
כל שידרש ממני וביכולתי לעשות, אעשה למען הילדים הוריהם.
לא לטובת קרדיט מפוקפק, ולא לטובת כלכלת בחירות מאוסה, לא לטובת כיסא מורם במועצה.
אם זה היה הילד שלי, אף החלטה של מדיניות אטומה לא היתה עומדת בדרכי.
אף אחד מכם לא היה ישן בשקט בלילה…
אם הילד שלי לא יקבל את התנאים המקסימליים בהתאם לצרכיו, אז גם לא אתם במגדל השן.

גיא,
מחזירים את אשדוד.