אז כל מי שציפה או חשב שאווירת הפיוס של יום הכיפורים תוציא איתה בשורה מטעם שלושת המועמדים הטוענים לכתר ראשות העיר לאיחוד כוחות או הסכמה משולשת שיחשוב שוב. או שימתין אולי לסוכות.
40 יום לפני יום הבוחר והתנועה עדיין בשיאה למרוץ יחידני לראשות העיר. שמעון כצנלסון, הלן גלבר ואלי לחמני לא מצליחים להגיע לעמק שווה ונראה שכל הקמפיינים רק הולכים ומתעצמים.
קרבות נסתרים על אותיות מעסיקות כרגע את המועמדים לא פחות מהאיחוד. ויש הפנמה שהקרב הולך להיות לא פחות על מועצת העיר מאשר על הראשות עצמה.
ההפנמה שהסיכויים של כל בנפרד לזכות בכס הראשות היא כמעט ולא קיימת וחוסר הרצון להיות זה שפורש ראשון ולתת מכת נוק אאוט למורל המחנה שלו מפחידה ככל הנראה את השלושה, המצב כיום הוא לא פחות ולא יותר מ״מי ימצמץ ראשון״.
במחנה לסרי המצב יציב, הוא לא מתעסק במשחק ועסוק מהיום הראשון בקמפיין של עצמו. ברחוב אורט 18 הכין גבי כנפו תכנית מגירה למקרה של איחוד ובינתיים, המגירה סגורה ונעולה, הוא מתגבר את הקמפיין שלו בשלטים, מגביר חשיפת שלטים ובעיקר נפגש עם עוד ועוד תושבים ומובילי דעה.
תאריך הדד-ליין מתקרב, חופשת סוכות לפנינו ואז מגיע אוקטובר האדום, שם יוסרו הכפפות באמת, ושהכפפות מוסרות המכות כואבות הרבה יותר. צפו למערכה צפופה, אישית וכן… גם מכוערת. 40 יום וזה נגמר. או שלא.
