בימים הלא פשוטים האלה, הבית הוא המבצר והנוכחים בו חיוניים כמו חמצן. הילדים שלנו רואים הכל, שומעים הכל, ואם לא די בכך – היום גם לא מספיק לומר "לא ליד הילדים", כי זה לא לידם- זה בידיים שלהם: הרשתות החברתיות והיוטיוב הם הפלטפורמה הכי זמינה שיש לא רק לגדולים, ולילדים יש גם טריטוריותהרבה פחות בטוחות.
הילה קלעינובוטני, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומנהלת השירות הפסיכולוגי החינוכי בגן יבנה, השיבה לשתי שאלות גדולות שלנו, וסיפקה מאמר יפה שחיברה אשר יכול לסייע לנו ההורים.
איך מתווכים את מה שקורה כיום לילדים שלנו?
"זה מאד משתנה ותלוי גיל. כל גיל ויכולת ההבנה וההכלה שלו. מומלץ למנוע מילדינו צריכת מדיה מיותרת וחשיפה לתכנים שאין בהם תועלת, לשוחח הרבה ולהשרות רוגע כשיש ביחד, ה'ביחד' מאד חשוב."
הילה הסבירה והרחיבה על כמה חשוב מגע עם ילדינו, גם ואולי אפילו עוד יותר כשגדולים; המגע של החיבוק, ליטוף וקירבה פיזית מסייעים לתחושת הבטחון הנפשי והפיזי גם יחד.
ובנוגע לאיך אנחנו המבוגרים אמורים להתנהל ברוגע בעת מצב קיצוני כמו מלחמה, הילה נתנה לנו מענה גם כן – "המגע הפיזי חשוב לא רק לילדים, וגם למבוגרים לפעמים כדאי לרסן סקרנות".
לדברי הילה, חשיפה עודפת לפרטים טראגיים וסרטוני זוועות מספקת לנו בהחלט את הידע שאנחנו אולי רוצים, ואת הרצון לדעת "ההההכל", אבל היא בהחלט פוגעת בנו במישורים אחרים;
החשיפה הממושכת גורמת לנו למצב רוח ירוד, דאגות, חרדות ושאר תחושות המורגשות בעוצמה יתרה בקרב האנשים הקטנים שאיתנו בסלון.
על מנת לסייע לנו ההורים להתמודד עם החיים עצמם בעורף, הנה המאמר המאד חשוב ורלוונטי לנו תמיד:
איך לסייע לילדים להתמודד עם המצב? / הילה קלעי נובוטני
מצב החירום עמו אנו נאלצים להתמודד שוב, מעורר לחץ…
כמו המבוגרים, גם ילדים חווים לחץ במצבי חיים וסיטואציות שונות. לילדים, לעומת זאת, יש לעיתים קושי לבטא את עצמם מילולית והם פונים לערוצי הבעה אחרים.
ילדים המתקשים לבטא במילים את הלחץ בו הם נמצאים, מאותתים מצוקה בהתנהגות והמבוגרים, לרוב, מגיבים על התנהגותם הגלויה של הילדים. פעמים רבות, מבלי להבין ולהענות לצרכיהם הרגשיים
ילדים תלויים לא אחת, במצבי הרוח של המבוגרים סביבם – הם צופים בהתנהגותם של המבוגרים ועלולים לחוש מתח ואי נחת באוירה הביתית והם גם תלויים ביכולתם של המבוגרים לווסת את המידע ואת הרגש עבורם.
לעיתים, במצבי לחץ, גם המבוגרים חווים את המצוקה ומתקשים להיות זמינים עבור הילדים.
בגלל הקושי של ילדים לא פעם להעריך את המצב הקיים ואת המשאבים הנדרשים והעומדים לרשותם, הם זקוקים למבוגרים שיתווכו עבורם את המצב ויסייעו להם במציאת פתרונות ודרכי הרגעה.
מחקרים הראו שיכולתו של אדם, בכל גיל, להתמודד עם מצבי סטרס מתמשך, הושפעה ממשאבים פנימיים וחיצוניים. משאבים אלה ניתן לחזק ולסייע בכך לילדיכם (וגם לכם) להתמודד עם מצב הלחץ הנוכחי ובכלל.
אז איך עושים את זה?
1. תנו הסברים ממוקדים ומותאמים –
חשוב לתת לילדים הסברים תואמי גיל למצב המשתנה, הסברים קצרים ואינפורמטיבים המסייעים בהבנה נקודתית של המצב. חשוב לתת מקום לתחושות ולשאלות העולות על ידי הילדים. לענות באופן מותאם שאינו מציף ומגביר את הלחץ.
2. הרגלים בתוך השגרה –
חשוב ליצור מסגרת של זמן ופעילות מובנית עם "שלד" השומרת על היום יום, דברים שחוזרים על עצמם.
3. מומלץ לאפשר לילדים כמה שניתן ליצור מרחבי הפוגה פיזיים –
פעילות גופנית במרחב הבית ומחוץ לו. באופן שמתאים לכל אחד מהילדים. חשוב להבין שישנה שונות גדולה בין ילדים צרכיהם והעדפותיהם.
4. חשוב לשים לב לשינויים בהתנהגותם של הילדים בתגובה למצב הלחץ – שינויים התנהגותיים הם הדרך של הילדים "לאותת" כי הם נמצאים במצב של לחץ ולכן, הקשבה עצירה והתייחסות לצרכיהם, יכולה להפחית כרגע ולמנוע בעתיד הישנות של ההתנהגות הלא רצויה.
5. להפחית בחשיפה לדיווחים על המצב-
בתקשורת על כל צורותיה (מחשב, טלויזיה, רדיו וכו)
6. לתרגל וללמד את הילדים לתרגל מיומנויות של הרפיה ומדיטציה-
ישנן תוכנות למדיטציה לילדים שמומלץ להשתמש בהן. מומלץ להכניס לסדר היום את תרגול מיומנות זו, על מנת להפוך אותה להרגל.
7. חשוב להקפיד על תזונה בריאה-
ישנם מאכלים המשפיעים על תחושת הלחץ ומגבירים אותה. פחמימות פשוטות, סוכרים ומזון מעובד משפיעים על תסמיני המתח הנפשי בילדים ובמבוגרים.
8. עודדו את ילדיכם לעשות משהו טוב בשביל מישהו אחר-
מחקרים מצאו שעשיית טוב עבור אדם אחר מסייעת לתפיסת המסוגלות ומפחיתה את תחושת הלחץ והמתח הנפשי.
9. עודדו את ילדיכם לשמור על קשר –
עם חברים ובני משפחה אחרים גם בתקופה זו.
10. צרו זמן משפחתי חוויתי מסוג אחר –
לדוגמה: פיקניק משפחתי בסלון, שיחה משותפת, פרוייקט משפחתי (הרכבת פאזל, בניית תכנית לטיול משפחתי עתידי וכו) ובכך תחזקו את תחושת התמיכה והיחד ותרוויחו זמן משפחתי.
11. והכי חשוב ואולי טריוויאלי אבל… לנשום!
****** במידה והשינוי ההתנהגותי מתמשך ויש צורך בקבלת סיוע, מומלץ לפנות לאנשי מקצוע מתחום הטיפול *******
בתקווה לימים שקטים יותר בקרוב
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית
