הסדרה "הנערים" (Our Boys) של רשת HBO ביחד עם קשת אינטרנשיונל עוררה לא מעט מחלוקות ותגובות מרגע הגיעה לאוויר העולם. ואם לומר את האמת – די בצדק. הסדרה מתרכזת במקרה אמיתי שהתרחש לפני כחמש שנים. HBO בחרו להתרכז במקרה הרצח של הנער מוחמד אבו ח'דיר שנרצח על ידי שלושה יהודים חרדים בתגובה לחטיפה והרצח של שלושת הנערים היהודים, יעקב נפלתי פרנקל ז"ל, גיל-עד שער ז"ל ואיל יפרח ז"ל שבוע קודם לכן. מקרה מזעזע ללא ספק, שלא היה צריך להיעשות בשום תרחיש שהוא. מקרה הרחוק מלקבל תמיכה או מחיאות כפיים, אבל ה"זלזול" אפשר לקרוא לזה, ברצח שלושת הנערים היהודים ובכאב המשפחות שלהם פשוט מצמרר ומכעיס.
הסדרה לוקחת את מקרה הרצח והחטיפה של הנערים היהודים שבעצם היווה טריגר לרצח של מוחמד, ומציגה אותו כבסיס עלילתי ולא יותר מזה. כאב ההורים היהודים לא מקבל ביטוי לעומת כאבם של הוריו של מוחמד, שמקבל את כל הפוקוס. הוריו של מוחמד איבדו ילד בלי סיבה הגיונית ולכן מגיע לכאב ולאובדן שלהם את מלוא תשומת הלב, אך גם כאבם של הורי הנערים היהודים שאיבדו את היקרים להם שבסך הכל חזרו הביתה מהלימודים, צריך לקבל ביטוי שווה לזה של משפחת אבו ח'דיר.
בנוסף הסדרה תובעת מאיתנו הזדהות מלאה עם מוחמד אבו ח'דיר בימים הקודמים לחטיפתו, בזמן המהומות הגדולות שהתרחשו בירושלים לאחר רצח הנערים היהודים. אנחנו מקבלים רקע על הרצונות שלו, על האהבה שלו. ובכך אנו מתחברים מאוד למוחמד ובעצם יכולים להזדהות עם כאבו בעת החטיפה. למרות זאת, איננו מקבלים ולו טיפה של הזדהות עם הבהלה וההיסטריה של שלושת הנערים כשהם גילו שנחטפו והבינו כי ככל הנראה הם עומדים בעוד זמן קצר למות.
בנוסף להשמטת הכאב של הצד היהודי בסדרה, היא גם מציגה את מערכת המשפט, את השב"כ בכלל ואת החטיבה היהודית של השב"כ בפרט באור שלילי. הם מוצגים כתחמנים, כאלה שמסדרים את הדברים כדי שיצאו טוב מבחינה תקשורתית ולא במטרה לקבל צדק בכל מחיר.
אפשר גם לדבר על שמה של הסדרה "הנערים" או באנגלית "Our Boys" שגם מוציא קצת את הוריד במצח. על אילו מהנערים שלנו השם הזה מצביע? האם על שלושת קורבנות הרצח היהודים שהסדרה מתייחסת אליהם כאמור כבסיס עלילתי ותו לא? האם על שלושת הרוצחים של הנער אבו ח'דיר? ובכך לוקחים את המדגם המאוד קטן הזה באוכלוסייה היהודית ומשליכים אותו אל כלל הנערים שלנו? שתי התשובות האלה, אם לומר את האמת, לא מוצאות חן בעיניי.
בחירת הצגת המקרה מרתיחה בעיניי בתור יהודייה ישראלית ואני חושבת שהיו צריכים להראות את הכאב של שני הצדדים. להראות כי רצח הוא רצח, וכאב של הורים הוא כאב, לא משנה מאיזה צד של המתרס הם נמצאים. למרות זאת, אני לא רוצה להתעסק בפוליטיקה ואיך היה נכון להציג את הסיפור מראות עיניי. אני חושבת שצריך לתת לסדרה "הנערים" את הקרדיט המגיע לה בתור יצירה טלוויזיונית איכותית, מרתקת, מותחת ובעיקר טובה.
הסדרה מתחילה בקצב מהיר יחסית, היא מתריסה, אפשר לומר גם מלחיצה. אנחנו מעבירים את הימים הקודמים לרצח של מוחמד ביחד איתו. אנחנו חווים את הפחד של מוחמד שמסתובב ברחובות ירושלים לאחר החטיפה והרצח של הנערים היהודים, את הרצון שלו לטוס לטורקיה לפגוש את חברה שלו טוטו, שאותה שמר בסוד. יחד עם זאת, אנחנו נחשפים אל יוסף חיים בן דוד, אבישי אלבז וינון אדרי, דוד מעורער בנפשו ושני אחיינים שמתגלים בסופו של דבר כרוצחים של מוחמד. ככל שהסדרה מתקדמת הטונים של הסדרה יורדים ואנחנו מתמקדים יותר בדמויות הרוצחים.
הקאסט המרשים של הסדרה כולל באמת את מיטב "הנערים שלנו", שמדברים בעברית ובערבית למרות ההפקה האמריקאית ובכך נשארים נאמנים למקרה במציאות. הקאסט כולל בין היתר את ליאור אשכנזי, ג'וני ערביד ושאדי מרעי (פאודה), צחי גראד, יעקב כהן, מיכאל אלוני, אוולין הגואל ועוד רבים.
אני חייבת לציין את השחקנים אדם גבאי ואת אור בן מלך. אדם גבאי מגלם את אבישי אלבז (שם בדוי של הרוצח בגלל היותו קטין בעת הרצח). אי אפשר שלא היה להתאהב בדמות של אבישי. הבעיות הנפשיות, הגמגום, חוסר הביטחון והבלבול של הדמות ששוחק בצורה מדהימה על ידי גבאי לא יכלו להשאיר אותי אדישה. האמנתי לו כשצעק שלא התכוון וכי הוא מצטער על היום בו נולד. אור בן מלך משחק את יוסף חיים בן דוד. בן דוד בעל ההפרעות הפסיכיאטריות הברורות משוחק בצורה מעולה שמעוררת רתיעה מהאדם שגורר אחריו את אחייניו לגזר דין ידוע מראש.
הסדרה מציגה לנו גם שתי דמויות בדיוניות. הראשונה היא סימון כהן (שלומי אלקבץ, שהפתיע והפעם נמצא בקדמת המצלמה), איש החטיבה היהודית שהיה אחראי על איתור הרוצחים היהודים וקבלת ההודאה של אבישי אלבז ושיחזור הרצח. הדמות של סימון מייצגת את כל חוקרי השב"כ שחקרו את הרוצחים. יצרו דמות מרתקת ומעניינת בעלת רקע דתי, דבר היוצר חיבור בינו לבין הרוצחים. אך ככל שהדמות שיצרו מעניינת, אני חושבת שהמשחק היה קצת רדום בשביל מישהו שנמצא בלב העניינים ומשחק במוחו של אבישי אלבז, ואכזב שלמרות שחשב כי אבישי הוא לא רוצח פר-אקסלנס, העיד כי כן, שוב בשביל לסדר את הדברים כך שיתאימו לצדק "שנכון" לעשות. הדמות השנייה הינה הפסיכיאטרית דבורה סגל (נועה קולר) שנוצרה בהשארת הפסיכיאטרים שטיפלו ביוסף חיים בן דוד ואבישי אלבז.
אקורד הסיום של הסדרה עצוב בהחלט ונראה שאף אחד לא קיבל את מה שאיחל לו. אבישי למרות תקוותו שגזר דינו יומתק, מואשם גם הוא כמו יוסף חיים וינון ברצח. הוריו של מוחמד שמעוניינים בכל תוקף שבתיהם של רוצחי בנו יהרסו כמו בתיהם של רוצחים הנערים יהודים לא מקבלים את מבוקשם. שתי הדמויות הבדיוניות שלנו מקבלות גם הן סוף עצוב. לאחר שזהותו של סימון נחשפה, ולאחר שהכה את הנער שתיעד אותו, הוא נשלח לתקופת התקררות בניו יורק למרות שלא רצה בכך. הקליניקה של דבורה סגל מתרוקנת בגלל שלא הסכימה לשנות את האבחנה של יוסף חיים ובכך איבדה את אמון המגזר החרדי בה.
אולי זה בעצם המסר היחיד שהסדרה הזו העבירה. רצח, לא משנה מאיזה צד במלחמה הבלתי פוסקת הזו, לא יוביל לאף דבר חיובי ואף אחד לא יקבל נחלה ואושר על שפיכות דמים.
אם נסכם, עם כמה שהסדרה הזו יכולה לעצבן ולקומם, היא סדרה שעשויה טוב, וככל הנראה שאם הייתי תושבת איזו מדינה אירופאית כזו או אחרת הייתי נהנית ממנה מבלי להעסיק את הראש שלי יותר מדי בימין ושמאל, במי צודק ומי לא.
