יומו הרביעי של פסטיבל מדיטרנה ייזכר כערב שכולו קסם וחיבורים שורשיים עמוקים שבאו לידי ביטוי במופעי מוזיקה של פלמנקו עוצמתי שהרגיש כמו תפילות ספרדיות, שירה רוחנית ועמוקה של נרקיס, 100 שנות היסטוריה באולם ריקודים יפואי, צלילי בוזוקי וניחוח אוזו בטברנה עם אסי יחיאל וצליל דנין שחתמה בבלדות מזרחיות מתקתקות עד היפ הופ תזזיתי בבר הזרם
נרקיס, שלאחרונה לא ניתן לפספס אותה, לאחר שכבשה לאחרונה את מצעדי הפזמונים בכל תחנות הרדיו עם להיטיה "אל תעזוב" ו- "שדות" פתחה את יומו הרביעי של מדיטרנה במונארט ועלתה על הבמה בשמלה מוזהבת כיאה לנסיכה.
עם קול נקי ועמוק כבשה את הקהל שמילא את האולם בביצועים מרגשים וחומרים מתוך אלבום הבכורה שלה, כשבין שיר לשיר סיפרה על המעבר האישי שלה מהודו להודו לה', על שכבר בצעירותה, בשירות הצבאי חיפשה את דרכה, בתל אביב, בטיולים בעולם והיו ימים שחשבה שהמוזיקה חלפה ממנה ועם השנים זה בער בה ויחד עם הגיטרה שלה התחילה לכתוב שירים וכך חזרה בה השירה. הקהל הורכב מתמהיל של צעירים חלקם מסורתיים, חלקם חילוניים, חלקם דתיים אך לכולם יש אותה האהבה לשירה עם עומק רוחני.
2019 הערב עדיין רוקדים!
הפקה מחודשת של היצירה אשר בישרה את הקמת תיאטרון יפו, במופע בכורה בפסטיבל מדיטרנה לרגל חגיגות 20 שנה… מופע תיאטרון, תנועה וריקוד המתרחש באולם ריקודים יפואי מתחילת המאה העשרים ועד ימינו. להקת אמנים, בשילוב מוזיקה, שירים, להיטים וריקודים מכל הזמנים, מגלמת את האורחים הקבועים ואת האהבות והיריבויות שביניהם.
המופע נפתח כשכולם במעגל אחד גדול ובמשך דקות ספורות הם פשוט מסתובבים סביב בשקט מופתי… כמו נכנסו למכונת זמן ונחתו ב- 1919, לבושים בהתאם לתקופת השלטון הטורקי, כשסופי צדקה היפה לבושה בבגד כסוף וקשת נוצה על הראש כיאה לשנות ה-20 שבפתח…
הבמה מעוצבת בתפאורה וכל העלילה מתרחשת בתוך בית קפה, שאליו מגיעות דמויות שונות המתארחות ואת חיי היום יום, המבקרים הקבועים, האורחים בפעם הראשונה והמופע כולו מחווה לריקודים העל זמניים לפי העשורים השונים במאה הקודמת.
על במת המשכן לאמנויות הבמה- חיבור הפלמנקו של נגן וזמר הפלמנקו הטובים בעולם – טומטיטו וחוסה מרסה. טומטיטו הספרדי וגיטרת הפלמנקו שלו הם יצירה מלאת אנרגיה בפני עצמה כך שהנגינה שלו מדויקת להפליא וייחודית לו בפירוטכניקה, בליריקה ובקצב ויחד עם חוסה מרסה זמר הפלמנקו נוצר חיבור שלקח את הפלמנקו ואת הקהל המהופנט אל שיאים חדשים.
חוסה מרסה עולה על הבמה ומתחיל בשירה שנשמעת כמו תפילה אינדיאנית לאל הגשם, אפילו הקהל צועק לו בסיום אמן (!), מיד אחרי שיורד מהבמה והקהל מוחא כפיים סוערות מגיע טומטיטו בחולצה אדומה מנוקדת, שיער ארוך ושופע וגיטרה ספרדית שעליה הוא פורט בתשוקה שמגיעה ללב הקהל שמצידו מרותק לנגינתו.
האולם והיציע מלאים עד אפס מקום, מה שהפליא ממש זה החבר׳ה הצעירים שבאו לחזות במוזיקה הנפלאה הזו ובצמד המופלא עוד יותר שעושה כבוד למוזיקת הפלמנקו.
בקפה תיאטרון, כמו בכל שנה בבית יד לבנים סביב שולחנות משובצים כחול לבן, מאזטים טעימים ובקבוק יין, כל זה חיכה לאורחים שבאו לטברנה עם אסי יחיאל. יחיאל עולה לבמה עם כל להיטי הטברנה הכי אהובים ומוכרים והקהל שר ומוחא כפיים, אמנם צלחות לא נשברו כאן אבל מלא כוסות ערק הורמו באוויר.
את יום המופעים השופע סיימנו בבר הזרם במופע אל תוך הלילה עם צליל דנין במסגרת המדינייט שהרימה את כל הקהל על הרגליים בביטים תימנים-אלקטרוניים ושירה מסומפלת.
