בית משפט השלום בראשל"צ קבע בפסק דינו, כי חברת הביטוח הכשרת הישוב תשלם פיצוי של כ-66 אלף ₪ בגין גניבת רכב של תושב אשדוד למרות טענתה כי בעל הרכב ביים את הגניבה.

בחודש מרץ 2014, נהג משאית בן 45 מאשדוד, החנה בשעה שש ורבע בבוקר את רכבו הפרטי מסוג "פיאט פונטו"  באזור התעשייה "כנות" ויצא לעבודה. לקראת השעה 17:00 בסיום יום עבודתו על המשאית, שב לחנייה וגילה, כי במקום בו החנה את רכבו חונה רכב אחר. ליד הרכב החונה הבחין בשברי זכוכיות ואבן והסיק, כי רכבו נגנב. עוד באותו יום הוא הגיש תלונה ומסר עדות במשטרה על גניבת הרכב, ובמקביל דיווח לחברת הביטוח.

לאחר מסירת הדיווח חברת הביטוח שחשדה בביום הגניבה החליטה לשלוח לביתו חוקר מטעמה שגילה בין היתר, כי בעל הרכב הגנוב ניסה במשך כחצי שנה למכור את הרכב הגנוב ללא הצלחה וכחודש לפני הגניבה רכש רכב חדש מסוג פורד מונדיאו. החוקר טען, כי בעל הרכב הסתיר מפניו את העובדה שרכש רכב חדש זמן קצר קודם וציין סתירות נוספות במידע שנמסר על ידו. 

עו"ד אורן אמסלם, בא כוחו של בעל הרכב טען בבית המשפט כי בעל הרכב אינו שולט בשפה העברית על בוריה, שיתף פעולה עם חברת הביטוח,  הגיש תלונה עוד באותו יום על גניבת הרכב וכי בעל הרכב לא שיקר כשטען כי אין רכב אחר בבעלותו. אומנם כחודש לפני הגניבה הוא שילם מקדמה לרכישת רכב חדש אך במועד החקירה, הרכב החדש עדיין לא היה בבעלותו. 

בא כוחו טען בבית המשפט שבעל הרכב התנהל בשקיפות. לא הסתיר מחברת הביטו כי  ניסה לבצע קודם לכן עסקת "טרייד אין" למכירת רכב הפיאט, אך העסקה לא יצאה לפועל, סיפר כי פרסם הרכב למכירה באתר יד 2 ואף תלה מודעה על שמשת  הרכב. עוד טען, כי אם החברה חשדה בביום הגניבה, תמוה כי לא הוגשה תלונה במשטרה.

חברת הביטוח דרשה מבית המשפט לדחות התביעה על הסף בטענה, כי בעל הרכב היה מעורב בהעלמת הרכב ובביום הגניבה בהסתמך על ממצאי החוקר מטעמה.

השופטת ד"ר איריס סורוקר מבית משפט השלום בראשל"צ קבעה בפסק הדין, כי חברת הביטוח לא הצליחה לבסס החשד למעורבות בעל הרכב בגניבה. השופטת הסבירה שגם אם ביקש למכור הרכב וגם אם היה לו מניע להפעלת הפוליסה, הרי שאין בכך כדי להוכיח שפעל להעלמת רכבו. בין מחשבה או רצון לבין ביצוע בעל גוון פלילי, קיים מרחק רב.

השופטת קיבלה את טענותיו של עו"ד אורן אמסלם, בא כוחו של בעל הרכב, לפיהן לבעל הרכב היו כוונות רציניות למכור את רכבו וכי צריך עזות מצח כדי להתלונן במשטרה על גניבה שלא היתה. השופטת פסקה כי על חברת הביטוח לשלם פיצוי של כ-66 אלף ₪ לבעל הרכב בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, אך לא קיבלה הדרישה  לפיצוי בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן יקר, מאחר ועל בעל הרכב היה לדייק בתשובותיו לחוקר חברת הביטוח.