כבר שנה חלפה מאז אותו זעזוע מהידיעה על הרצח הסתמי והכה מיותר של איתי מור ז״ל. הרצח של האיש הכל כך מיוחד ונעים ההליכות, זה שחייך לכולם וכולם חייכו אליו זעזע רבים ממכריו שעדיין לא מעכלים שהוא אינו ובטח לא שכבר עברה לה שנה.
עמית, אלמנתו של איתי ז״ל החליטה לקחת את כל הטוב של איתי ובמקום לערוך אזכרה מסורתית להתחיל מסורת חדשה ולתרגם את כל אהבותיו של איתי מור לאירוע שמח שיזכיר יותר מכל דבר אחר את זכרו.
האירוע התקיים בשפך נחל לכיש בסיוע של גורמים עירוניים, החל מעו״ד חנוך דרך הרליך הממונה על החופים, אריה תורג׳מן מנהל אגף החופים, עופר דרי מתיירות אשדוד ועד לגורמים פרטיים כדוגמת משפחת דמגני מבוטיק הפיתה ותורמים נוספים שגרמו לאירוע לקרות ולהצליח.
כ-200 איש הגיעו לאירוע ״סבביתה״ הראשון, סבביתה היה כינויו של איתי בפי החברים הקרובים, כינוי שמסביר יותר מכל על אופיו החיובי והזורם של איתי. אשתו, לקחה את האנרגיות החיוביות למקום הכי קרוב אל איתי, לים.
באירוע הוצב ספר זכרונות מעוצב, אי אפשר לפספס את המכתב שפותח את הספר, מכתב פתוח של אשתו עמית:
"תאי תאי,
לפני כמה ימים מצאתי את עצמי לבד, יום חופש שלי מהעבודה, הילדים בגן, בביה"ס…יושבת לי מל החלון שמשקיף לים, גלי ענק, גולשים בים, כוס קפה ביד ודמעה אחר דמעה נושרות להן. וכבר התרגלתי אליהן, לדמעות האלו, שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי.
מסתכלת על הטלפון. תאי תאי, חושבת לעצמי, נו…שלח איזו הודעה – "סיימתי לעבוד", "בדרך הביתה", "תעשי קפה", משהו, זרוק מילה. מקשיבה לקולות סביבי אולי אשמע את הטוסטוס שלך עובר…?! עוצר מתחת לחלון. אבל השקט ממשיך והגעגוע רק גדל וגדל והוא כבר כואב, ואני מרגישה אותו בכל חלק מגופי ונפשי.
אזרתי אומץ ופתחתי את חבילת המכתבים שלנו…ולמולי מונחת לה ערימה ענקית של מכתבים. מכתבים שמכילים בתוכם כמעט 20 שנות זוגיות ואהבה…מפתקים קטנים כמו: "תיתינה שלי הלכתי לגלוש בקשתות מחכה לך שם. אולי תבואי? ואם לא תגיעי, אז כשאחזור אביא איתי קצת צבעים של שקיעה וביחד נצבע את הבית בצבעים של אהבה!" כי כזה היית תאי תאי אהוב שלי. לאן שהלכת, בדרכך המיוחדת במינה הצלחת לצבוע הכל בצבעים של אהבה!
המשכתי ופתחתי מכתב אחר, קראת לו "באתי בעקבות האהבה". "מי אני?", כתבת שם, "אדם פשוט שאוהב לגלוש על החיים וכמו הים מחפש אני חוף מבטחים. כי בחיים לפעמים אנחנו שקטים, יפים ושלווים ולפעמים גולשים ורועשים. אהבה ענקית ועצומה קיימת בינינו, וכמו הבורות בים, הזרם נע במעגלים, ואם לא יודעים אז מפחדים, בולעים מים, מתעייפים וטובעים.
אך ברגע שמבינים את הזרם וישנה אפילו אפשרות להיעזר באיזה חבר, נותנים לאותו זרם מפחיד לסחוף אותנו לחוף מבטחים ולהגיע למקום שאפשר לעזור ולנוח בו. את אותו מקום בדיוק אני מציע לך. אז קחי אוויר אהובתי, החזיקי חזק ותני לי לקחת אותך אל מקום בטוח ויפה. באתי בעקבות האהבה", כך סיימת את המכתב.
אז הצלחת תאי תאי, הצלחת אתה, והצלחתי אני, ובעיקר הצלחנו יחד. גברנו על לא מעט מכשולים והגענו לחוף מבטחים, ושם, באותו החוף, הקמנו לנו בית מקסים. בית שהיה בו הרבה כבוד, אמון, ערכים ובעיקר המון המון אהבה. ואז הצטרפו להם אחד אחרי השני ארבעה ילדים מקסימים, שכל אחד מהם הכניס לחיינו כל כך הרבה אור. כל כך שמחנו על מה שיש לנו, וידענו שיש לנו הכל ולא רצינו שום דבר נוסף, רק להיות יחד לעד.
00
צילום וידאו: שמואל סרדינס
