אפשר להחמיא לעיר אשדוד מכל מיני כיוונים. אם מכיוון החדשנות של העיר, הפקקים הבלתי פוסקים או בית החולים החדש. אבל את האמת? אין כמו הנוף של העיר, הבניינים הגבוהים, הכבישים המסודרים, הכיכרות המוגזמות וכמובן איך לא – הים! אין על הים, לקום כל בוקר מול חול צהוב ומים כחולים.. חלום! ואם בדירות עם נוף לים עסקינן, אי אפשר שלא לדבר על המעריצים המושבעים שלהם – הצרפתים! אז קדימה, קרואסון! (או איך שאומרים "יאללה" בצרפתית)
קצת על העדה:
אין יותר מידי מה להסביר על מדינת צרפת, אז אני אחסוך מכם את החפירה הכבדה ונתרכז בכמה נקודות חשובות:
צרפת היא רפובליקה דמוקרטית, וזוהי מדינה מפותחת אשר כלכלתה מהגדולות בעולם. היא אחת המדינות המייסדות של האיחוד האירופי ושל ברית נאט"ו, והמדינה הגדולה ביותר באיחוד מבחינת שטח והשנייה בגודל האוכלוסייה והכלכלה. נשיא המדינה הוא לא אחר מעמנואל מקרון, זה שאתם שומעים עליו כל היום בחדשות. צרפת היא גם אחת החברות המייסדות של האו"ם ומוענקת לה זכות וטו במסגרת חברותה הקבועה במועצת הביטחון של הארגון; צרפת היא מדינה בעלת נשק גרעיני באופן רשמי. אז שימו לב לפני שאתם מעצבנים אותה.
יהדות צרפת היא מהגדולות, העתיקות והמפוארות שבקהילות היהודים באירופה. תולדות הקהילה כוללות עליות ומורדות ביחס השלטון והחברה ליהודים, לאורך תקופות של סובלנות ושל מתחים לסירוגין. לא פחות משישה יהודים או ממוצא יהודי כיהנו בתקופות שונות בתפקיד ראש ממשלת צרפת: לאון בלום (1936–1937, 1938, 1945), רנה מאייר (1953), פייר מנדס פרנס (1954–1955), מישל דברה (1959–1962), לורן פביוס (1984–1986), וניקולא סרקוזי (כן כן, זה עם האישה הדוגמנית) (2007-2012).
הקשר הישראלי:
צרפת הייתה המדינה היחידה ביבשת אירופה אליה היגרו יהודים במספרים גדולים לאחר מלחמת העולם השנייה. כ-80,000 עקורים ממזרח אירופה ומרכזה התיישבו בה מיד לאחר המלחמה. בשנות ה-50 הגיעו כ-19,000 יהודים ממצרים עם הרעת מצב היהודים שם. בשנים 1956-1967, סיום הקולוניאליזם הצרפתי בצפון אפריקה כמו גם מלחמת ששת הימים הביאו להגירה המונית של כ-235,000 יהודים מתוניסיה, אלג'יריה ומרוקו. בכך הפכו יהודי צפון אפריקה לרוב בקהילה היהודית בצרפת. או בעברית צחה – צרפוקאים.
הכי חשוב, אוכל:
בואו נעשה קצת סדר, יש מאכלים יהודיים צרפתים, שזה בעצם אוכל מרוקאי/תוניסאי/מצרי ויש אוכל צרפתי אורגינל, בואו נדבר על הצרפתי:
-
"קרפ": לא באמת צריך להסביר לכם מה זה, מספיק שהייתם פעם אחת בחייכם בקניון, ואתם יודעים בדיוק על מה מדובר. מה שאני לא ידעתי זה שמקובל למלא אותם גם בשמנת ופטריות ולא רק בנוטלה וסוכריות צבעוניות.
-
"סלט ניסואז": שוב, אין בית קפה בישראל שלא מציע את התענוג הזה. שזה בעצם סלט טונה עם שם מפוצץ כדי להצדיק את המחיר. אבל מה נעשה, טעים המנוול הזה.
-
"מילפיי": מן עוגת שכבות כזאת שכל מה שמפריד בין שכבה של כל טוב אחת לשנייה זה בצק דקיק ופריך ואיזה קינוח זה אוי אוי אוי דבידוביץ'.
המלצה שלי:
צרפתים זה לא רק בתי קיץ ושיזוף מוגזם, זאת תרבות שלימה שמתגאה מאוד במטבח המורכב והמטורף שלה. לא סתם היא בירת הקולינריה העולמית. מעבר לזה מדובר באנשים חמים וחייכנים שאוהבים את ישראל יותר מרוב הישראלים, גם אם זה רק לקיץ.
