בפרשת השבוע פנחס התורה מספרת לנו על ההכנות של משה רבנו טרם פטירתו ועל הסמכת יהושע למנהיגם של ישראל.
"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו".
יהושע זכה להיות הממשיך של משה רבינו להנהיג את כלל ישראל, ולהיות מוסר התורה, וברש"י בפירושו למסכת אבות כתב: "ולמה נאמר ומסרה ליהושע, ולא לאלעזר ולפנחס, ולא לשבעים זקנים המתנבאים במחנה? שלא רצה למוסרה אלא למי שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה וקנה שם טוב בעולם, וזהו יהושע, שנאמר יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל".
מוכח שהסיבה שזכה דווקא יהושע, יותר מאחרים שהיו באותו הדור על אף שהיו הם גדולי תורה, מפני שהיה ממית עצמו מנעוריו באהלי החכמה, ליהושע היה מעלה יותר מאחרים שניצל את ימי הנערות עד תום באוהלה של תורה בצורה הכי מובחרת "ממית עצמו באהלי החכמה".
על הפסוק בקהלת "שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט", כתב במדרש: "רבי פנחס אומר, שמח בחור בילדותך – מי גרם לך להבחר בזקנותך – תורה שלמדת בילדותך".
אדם שבימי נעוריו מרגיל את עצמו למידות טובות וללימוד תורה, הרי הוא בונה בנין בעצמו לכל ימי חייו להתמודד בכל מצב שיהיה בו.
וזה למדים אנו מיהושע, מהו הזמן והדרך הנכונים ביותר לבניתו של האדם, לעמול ולהשקיע מגיל צעיר, ועל ידי כך זכה יהושע להיות המנהיג של עם ישראל אחרי משה בזכות כל מה שעמל והשקיע בצעירותו.
הטמעת מידות מגיל צעיר הינה לטוב ולרע, אם חלילה אדם יש בו מידות רעות ואינו עוקרם בגיל צעיר, כשהוא מתבגר קשה מאוד להתגבר על מידות ותכונות אלו, אך אם נזכה להטמיע ולהשריש יסודות טובים ומידות נאות בנו ובילדנו בגיל צעיר, לעמל התורה ולמעשים טובים, אזי מובטח לנו "גם כי יזקין לא יסור ממנו".
