בפרשת השבוע תזריע – מצורע מתארת התורה כיצד לנהוג עם אדם שנצטרע בגופו או בקירות ביתו.
"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל הכהן וכו' ".
הגמ' במסכת ערכין אומרת שהצרעת באה על חטאי הלשון. "כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו", ומלבד זאת המספר לשון הרע עובר על חטאים חמורים, כמו שמונה ה"חפץ חיים" זצוק"ל, ונכלל מאלו שאינם מקבלים פני שכינה, כמבואר בגמרא "אמר ר' ירמיה בר אבא, ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה, כת לצים, כת שקרנים, כת חנפים, וכת מספרי לשון הרע".
אומר ה"חפץ חיים": בסוף תפילת שמונה עשרה, אנחנו מבקשים, "אלקי נצור לשוני מרע", ואחר כך אנחנו מבקשים "פתח לבי בתורתך", לא לחינם סדר הבקשה היא, שקודם מבקשים על שמירת הפה, ואחר כך על תורה, והוא משום שבלי שאדם ישמור על פיו אין התורה שלו נחשבת לכלום!
כולנו יודעים שאין מעלה גדולה יותר ממי שלומד ויגע בתורה, והשכר המובטח בזה ובבא למי שלומד תורה הוא לאין שיעור, ועם כל זה אומר ה"חפץ חיים" אם האדם לא ישמור את פיו אין תורתו נחשבת לכלום!
אדם יכול לשבת וללמוד תורה כל חיו יום ולילה, ובסוף לכשיגיע לעולם האמת ויחכה לשכר הגדול של עמלי תורה, יגידו לו את הכל הפסדת – על ידי הפה שלך! על ידי הלשון הרע שדברת.
בהמשך הפרשה מובא כי על המצורע להכריז בקול על צרעתו, "וטמא טמא יקרא".
והטעם לקריאה זו פרשו רבותינו ז"ל, "שצריך להודיע צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים".
כתב ה"חפץ חיים" למה דווקא המצורע צריך לבקש מאחרים שיבקשו עליו רחמים, ולא הוא יבקש על עצמו?
אלא מפני שמי שיש בו לשון הרע תפלתו אינה מקובלת למעלה, כמו שכתב בזוהר הק' שמי שיש בו לשון הרע אין תפלתו נכנסת לפני הקב"ה, שהרי נתעורר עליו רוח טמאה, אך כיון שחוזר בתשובה ומקבל עליו תשובה, אומר הכתוב "והובא אל הכהן", ומיד תפילתו מתקבלת!
בעלי המוסר אומרים, מדוע נסמכה פרשת נגעים לפרשת מאכלות אסורות?
ללמדך שלא די בזה שיקפיד אדם על מה שמכניס לפיו, אלא צריך אף להיזהר במה שמוציא מפיו, שיהא דיבורו כשר ונקי.
על ידי שנשמור את פינו מדיבור אסור, מניוול פה ולשון הרע, נזכה לקדש את פינו ודיבורנו, ובכך יערב לפני הקב"ה תפילותינו ותחנוננו, וימלא השם כל בקשותינו. אמן.
שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.
כניסת השבת: 18:58
יציאת השבת: 19:59
