שנה עברה מאז הפכה אשדוד לאיזור מלחמה, מי שכן שהה בעיר בחודשיים ההם הכיר מקרוב את המושג ״עיר רפאים״, למרות המאמצים שנעשו מטעם העירייה להוציא להפוגות מחוץ לעיר, זוהי תקופה שאף אשדודי לא ירצה לזכור, ובטח לא לשחזר.
לאחרונה אנו עדים ל״טפטופים״, כפי שמכנים אותם במערכת הביטחון, אשדוד כבר הוזעקה בצבע אדום ומי שלא חי פה לא מבין את ההשלכות, גם צבע אדום בעוטף אשקלון הופך מיד לשיחת היום באשדוד, לא מעט מתושבי אשדוד מחוברים לאפליקציית צבע אדום ושהיא מצפצפת הכל צף שוב.
מספיק היה באזעקה אחת באשדוד וכמה בעוטף עזה כדי שהדיון על תכניות הקיץ יעלה שוב, אירועים פתוחים? חתונה בגן אירועים? טיולי אוהלים? מיד השיקול של ״מה אם?״ צף מחדש… מה יקרה אם יחזרו לירות מעזה?
עיקר הבעיה שכלום לא תלוי בנו, לא בממשלת ישראל ובטח לא בנו, תושבי אשדוד. אנחנו מתבקשים רק להיות מוכנים עם הממ״דים ולהקשיב להוראות פיקוד העורף… זהו.
אומרים שזה הסלפים ושיש סכסוך בינהם לבין החמאס, החמאס מבחינתו מאיים שאם ישראל תתקוף שוב, הם ישברו את השקט ויחזרו לירות, הם מוכנים, הם בינתיים התחמשו ולנו נותר… לחכות. לא תעשה כלום תקבל טפטוף סלפי, תתקוף תקבל מטר חמאסי.
תחנת דלק גל הראשונים (צילום: אבי רוקח)
גם בעלי העסקים נמצאים בחששות כבדים, התרחיש של מלחמה נוספת הוא מבחינתם סוף עידן, העסקים ששרדו את את הקיץ האחרון מודים שלא יצליחו לעמוד בעוד מתקפה, מאות עסקים נסגרו בקיץ האחרון עקב הפסדים וחובות שצברו במהלך המלחמה האחרונה, העסקים היציבים יותר, הצליחו לשרוד ולגלח את כל חסכונותיהם על מנת לשקם את העסק, עסקים חדשים שנפתחו לקראת ״הקיץ ההוא״ לא פתחו כלל אחרי הקיץ.
אנחנו שבויים ולא נותרה שום אפשרות בפנינו מלבד לחכות ולקוות לטוב, בינתיים בעיריית אשדוד נושמים לרווחה, פסטיבל ״מדיטרנה״ המוצלח מאוד עבר בשלום עם מספר אירועים באמפי הפתוח שניתן רק לדמיין את גודל האסון של פגיעה או אפילו רק אזעקה באמצע מופע.
הקיץ שאמור להיות רווי באירועים ולפצות אותנו על הקיץ שעבר עומד עדיין בסימן שאלה ותלוי כמו שאמרנו, לא בנו. לנו נותרה רק היכולת לתכנן, לרצות ולקוות ששם, בעזה יחליטו להתחשב בנו.
