ההפגנות נמשכות, ועימן הסדר וההכלה של מי שלא מפגין, את מי שכן מפגין. יצויין שהפעם בהפגנה נכחו גם חובשי כיפות, ואחד הנוכחים אף ציין שהוא ימני בדעותיו – "אני לא אוהב מה שקורה פה. צריך רפורמה וידעתי תמיד שהבעיה גדולה, אבל קרע עם זה משהו שלא מתאים ועם כל הכבוד לא איבדנו ילדים בשביל לדרוס אחד את השני. יש לי נכדים שיש להם בבית מרוקו ורוסיה ואין ולא צריך להיות הבדל. מה נהיה מאיתנו?" יחד איתו עמד אחיו, שאמר שהוא עצמו אבא לבת גאה ושמחובתו "לתת לה להרגיש שהשיח האלים לא יעבור בשקט".
מן העבר השני ניתן היה לדבר עם תומכי הרפורמה, והשיח שם היה שההפגנה אינה פוגעת בסביבה ומתנהלת בכבוד, ושזו מהות הדמוקרטיה, ושמותר ולגיטימי להפגין תוך שמירה על הסדר הציבורי.
אם יש משהו שאשדודים יכולים להיות גאים בו בינתיים, הוא הלך הרוח הסבלני הדדי בימים לא קלים. נקווה שכך ישמר.
