שרון מרק המתמודדת למועצת העיר מטעם קהילת הלביאות, סיעה המבוססת כולה על נשות עשייה בנות העיר אשדוד נפרדה הבוקר מקהילת השוות, קהילת רשת א-פוליטית לה השתייכה בשנתיים שהתגוררה בתל אביב ואותה הקימה באשדוד עם חזרתה לעיר. בפוסט מפרטת שרון מרק את הסיבות שהביאו אותה לקום ולעשות מעשה – להתמודד ולשנות מתוך מועצת העיר. התמונה שבחרה שרון לצרף לפוסט היא של בתה, עפרי כחלק מהרעיון המניע של השינוי, ״את כלללללל הדבר המטורף הזה אני עושה עבורה, עבור אחייה ועבור ילדיי העיר באשר הם״ אמרה שרון בחתימת הפוסט.

יש פוסטים שאסור לגרוע מהם מילה, זו דוגמא לאחד כזה… לא נגענו.

שוות אהובות.

בשבוע שעבר הכרזתי על התמודדות התנועה החדשה שהקמתי למועצת העיר. היה זה צעד לא קל בהתחשב היותי אמא לארבעה ילדים, עבודה מסביב לשעון, בית, חיים.

אבל לא היתה ברירה.

הרגשתי איך העיר נשמטת לנו תחת הרגליים. הרגשתי איך הקרע בין הקהילות הולך ומתעצם ואת הסולידריות הנמוכה של התושבים לעיר. הצלחתי להבין בשנה האחרונה בעיר (לאחר שחזרנו ממגורים של שנתיים במרכז תל אביב) שהחברים שלי בעיר מיואשים, או מתוסכלים, או אדישים.

בעיקר העציב אותי, שהם לא מודעים לכך שהם צריכים ויכולים לקבל הרבה יותר! לא, ולא עוד מופע חינם של יובל המבולבל (מתה עליו!) אלא עומק, הקשבה, שקיפות, נגישות לתוכן איכותי ובעיקר – השתקפה התחושה בעיני שאף אחד לא מקשיב לנו בעיר. שאין מי שמייצג אותנו.

חוסר האונים שלי בשנה האחרונה באשדוד נבע מנושאים די-בסיסיים שלא נמצאים על סדר היום הציבורי, כגון: חינוך (אפרט בהמשך), מקומות מפגש לנוער, עלויות גבוהות של קייטנות וחוגים, האחים שלי שעזבו את העיר למרכז ולצפון כי אין פה תעסוקה וסבא-סבתא שמתגעגעים לנכדים. והכי מתסכל, הבנתי שכל מעורבות קהילתית ״מלמטה״ של התושבים נתפסת כאיום על מקבלי ההחלטות-בניגוד לת״א בה יודעים לחבק את התושבים ולפתח את היוזמות שלהם. יוזמות שהעלתי כמנהלת קהילות שונות לשימוש במרחב העירוני הציבורי נתקלו בלב קשה.

במהלך השנתיים בת״א ניצלתי כל רגע ללמידה והתנסויות. לקחתי חלק פעיל ב-4 הנהגות הורים (גן עד חט״ב) +הנהגת הורים עתידית בביהס חדש שנפתח השנה. נפגשתי עם נבחרי ציבור ועם שלושת סגני ראש העיר *כתושבת*, השתתפתי בישיבות ועד הורים מרכזי, הייתי שותפה לכתיבת תכנית אב לקיימות של עיריית תל אביב *כתושבת*. נחשפתי למסגרות חדשניות לצהרונים איכותיים, קייטנות מצוינות עירוניות ופרטיות שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם, חינוך אלטרנטיבי, חינוך מדעי, האב לנוער יזמי, מגוון ספריות נגישות וראויות, נו, אתן יודעות, תל אביב. אה כן, ולמשפחה עם ארבעה ילדים (אנחנו) יש באופן אוטומטי הנחה של 33% בכל החוגים בעיר! כך שחוגי כדורגל, דרמה, ריקוד ועוד עלו כמחצית מעלותם באשדוד.

• ועל כל הטוב שבעיר הגדולה,
• בכל זאת חזרנו לאשדוד. 
• כי אני אוהבת את אשדוד.
• אני ילידת העיר.
• רוצה לחיות פה,
• להנות מהיתרונות שלה
• ולתקן את מה שטעון תיקון. 

החלטתי להפסיק לשבת בצד ולהתלונן אלא לעשות מעשה: להפשיל שרוולים ולהתמודד למועצת העיר על מנת להשפיע מבפנים על כל אותם דברים שאנו, חברות הנהגת התנועה, מאמינות שראוי לקדמם לטובת ילדי העיר ועתידה.

על מנת לשמור על כללי הקבוצה הזו שאני כה אוהבת, אני פורשת מניהול הקבוצה וכן לא אפרסם את שם התנועה, מי שתרצה תוכל למצא, להצטרף, לסייע ולצאת איתנו למלחמה על אשדוד.

מודה מכאן למייסדת קהילת השוות, Liat Vardi-Bar, על המוסד המטורף הזה שהקמת – ״קהילות השוות״ בארץ ובעולם. על שסמכת עלי בעיניים עצומות ונענת לבקשתי להקים את קהילת השוות של אשדוד והסביבה. תודה ליאת אהובה! דרכינו עוד יפגשו זה בטוח.

לשחר, השותפה שלי לניהול הקבוצה הזו, והשותפה שלי בשנה האחרונה לנושאים רבים וטובים אחרים, שמחה שאת כאן מהסיבות הנכונות

למנהלת החדשה של השוות אשר תצטרף לצוות ניהול הקהילה בקרוב – ברכות והצלחה!

צאו לבחור ב30.10. זה הדבר הכי חשוב בבחירות 2018 באשדוד.

שלכן, שרון.

00

בתמונה: עפרי שלי, שאת כלללללל הדבר המטורף הזה אני עושה עבורה, עבור אחייה ועבור ילדיי העיר באשר הם.