אשדוד ידעה לאורך 59 שנות קיומה סכסוכים רבים, מצד שני לא מעט סולחות. בלקראת יום ההולדת ה-60 של העיר נראה כי גינס הולך להקים פה סניף, ושיא השיאים ככל הנראה עדיין לפנינו.

היינו מאוד רוצים להתנחם שמדובר בקרבות פוליטיים בין קואליציה ואופוזיציה או בין מתחרה איקס למתחרה וואי, אך מדובר במשהו עמוק יותר.

למעט עורכי הדין המועסקים ע״י כל הצדדים ומייצגים תביעות במליונים לא נמצאים מרוויחים גדולים, כשמנגד נמצאת מפסידה אחת גדולה שמתבוננת מהצד, רגע לפני יום ההולדת ה-60, העיר אשדוד.

על הנזק התדמיתי שנגרם לעיר קצרה היריעה מלהכיל אך השנאה והאווירה השרויה בעיר עצמה הופכת אט אט לבלתי נסבלת. שיאים בחופש הביטוי נשברים חדשות לבקרים ואיתם תביעות הדיבה.

אמצעי התקשורת נראה שהוקמו רק כדי ללבות את האש ועמודי שנאה הופכים לעמודי תוכן, כל ניצחון משפטי הופך להישך שמתורגם לפח נפט שנזרק למדורת השנאה בגיליון או בעדכון הבא.

מלבד 5 אתרי אינטרנט חדשותיים יש לא פחות מ-10 עיתונים שיוצאים מידי שבוע, בשלוש שפות, חצי מהם בעברית והם נותנים פחות או יותר את אותה ההוויה עם דעה אישית ותלויה מאיזה מחנה הוא נמצא.

בכוונה לא מוזכרים פה שמות, כי כל הקוראים בטוח יודעים על מי מדובר ועל כמה עומדת כל תביעת דיבה. האייטם עוסק בהתעוררות הנדרשת וכן, הבגרות לבוא ולהגיד ששנות השישים של אשדוד יזכירו ולו במעט את שנות השישים האמיתיות, בהם עשו אהבה ולא מלחמה.

זוהי פנייה לכל המנהיגים או כל מי שמגדיר את עצמו כמנהיג, כמוביל כאחד שהעיר חשובה לו, תמצאו את האנשים שיכולים לפשר ולהגיע להסכמות, את שכר הטירחה שהולך סתם תחזירו לקהילה ואת האנרגיות השליליות תזרקו לפח.

זה הזמן להחזיר לה אהבה, 59 שנים היא לא ביקשה כלום, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, תנו לה בכבוד ותנו לה בכפיים… אשדוד אוטוטו בת שישים.