שנה. שנה עברה מאז תחילתו של אותו ״אירוע אזרחי״ שהתחולל כאן, אצלנו באשדוד. מחאה נמדדת בשני פרמטרים, הצלחת המחאה עצמה (כמות האנשים שהיא מצליחה להביא, חשיפה תקשורתית וכו׳) וקידום המטרות שלשמה התכנסה.

אין ספק שבמטרה זו ניתן לסכם הצלחה, אלפים לקחו חלק באופן עקבי, מידי מוצ״ש את כיכר העירייה, לפעמים בתנאי מזג אוויר לא פשוטים עובדה שהצליחה להלחיץ את המערכת להבין שמדובר באירוע רציני ולא עוד אפיזודה חולפת.

מבחינה תקשורתית, זכתה המחאה לסיקור שיא ולא רק של המדיות המקומיות, גם התקשורת הארצית לקחה חלק פעיל, שלא לדבר על פוליטיקאים מהדרג הבכיר שבאו להתחמם מאדי החום שפלט תפוח האדמה הכי לוהט בימי החורף הקרים. לסיכום, על המטרה הראשונה אפשר לסמן ״וי״ ירוק גדול.

המטרה השנייה מחולקת ל-2, וכאן מאוד תלוי את מי שואלים, את מי שרץ 100 מטר ואת מי שרץ מרתון. המחאה הצליחה בראש ובראשונה לעצור את הקנסות לבעלי עסקים. בואו ונודה באמת, זו הייתה מכת פטיש 5 ק״ג. לקח אמנם 5-6 שבועות כדי להבין שמדובר באירוע רציני אבל זה קרה.

5-6 שבועות זה אולי זמן ארוך כדי לקחת החלטה לעצור קנסות אך מצד שני, זו מהירות שיא כדי להרים מתווה ומיפוי עירוני ולהוציא את המילה הכי חמה של אותה תקופה, ״סטטוס קוו״ מהערפל בה שכנה 6 עשורים.

עוד הצלחות משניות לרצי ה-100 מטר שאפשר למנות: שינוי הרכב מועצת העיר עד כדי רוב חילוני אפילו בקואליציה, העלאת אחוזי ההצבעה בלא פחות מ-15%, כניסתם של 18 חברי מועצה חדשים, הכפלת כמות המתמודדים לראשות העיר, פגיעה משמעותית באחוזי התמיכה בראש העיר המכהן (למרות הכל) ומערכת בחירות תוססת (מידי) שהחלה עם פרוץ המחאה הא-פוליטית ונמשכה עד סגירת הקלפיות.

לרצי המרתון מדובר בפספוס אחד גדול, רצי המרתון הגיעו למחות ושמעו על מטרות אחרות לגמרי, רצי המרתון שמעו שם על פתיחת שלל מוסדות הציבור בשבת, על תחבורה ציבורית בשבת, על פעילות בפארקים להורים שעובדים קשה במהלך השבוע, על קאנטרי פתוח בשבת ועוד הבטחות שעליהן אמרה הלן גלבר באחת ההתבטאויות הבודדות באותה תקופה: ״אשדוד לא תהיה תל אביב״. בזה היא צדקה, אשדוד חזרה בדיוק לאותה נקודת מוצא בה הייתה דקה לפני פרוץ המחאה, רק שעכשיו זה נראה יותר טוב, הרבה יותר טוב.

מטרה נוספת שהציבה לעצמה המחאה, עם ג׳ינגל מושקע שפתח כל הפגנה, שלטים שהורמו הכי גבוה, פעילים שגוייסו מכל רובע בעיר הסיסמה של המחאה, ההאשטאג הנצחי #לסרי_הביתה… לא קרה!

ברגע שזה לא קרה, ה״סטטוס קוו״ נח לכולם, ואפשר אפילו לשבת יחד בקואליציה, להתחשב ״רחמנא לצלן״ אחד בשני ולחיות יחד. כדי לרדת מהעץ עם מדרגות נעות חתמו כל המוחאים על סעיף ״הצבעה חופשית בענייני דת״ כשכולם יודעים שענייני דת לא יצוצו בקדנציה הקרובה.

ראש העיר, שהפנים את המחאה ואת השסע שגרמה לעיר  יהיה עסוק בעיקר באיחוי הקרע, הקואליציה עליה חתם אומרת יותר מכל דבר שלא נאמר במילים על הכוונות שלו.

האיזון הקואליציוני עם רוב חילוני מוצנע לא נעשה במקרה, הכל מחושב עד רמת חלוקת התיקים. היתרון הקל לגוש החילוני הוא בעצם האקדח של לסרי, זה שחבוי מתחת לשולחן וניתן לשלוף אותו במפתיע ברגע של איום לא צפוי.

לסרי כבר שלח יד לכיוון האקדח כדי לוודא שהוא שם, זה קרה במשא ומתן מול ש״ס, אבי אמסלם שהבין (לקח לו אמנם זמן אבל בסוף הוא הבין) שלא רק שיש אקדח מתחת לשולחן, יש בו גם כדורים, כמה שעות לפני כינון מועצת העיר הבינו אמסלם ואריה דרעי שגם הניצרה של האקדח פתוחה ולא לקחו סיכון מיותר.

בסופו של יום, אם מנקים את כל כתמי האגו של מערכת הבחירות האחרונה ד״ר יחיאל לסרי הוא המנצח האמיתי. נכון, הניצחון היה גבולי שלא לומר על הקשקש ונכון שהרשימה שלו לא עמדה ביעד שהציבה לעצמה הקואליציה הנוכחית טובה ליחיאל בעשרות מונים מהקואליציה הקודמת.

הרוב החרדי שנכפה על יחיאל בקואליציה הקודמת הוא זה שכבל אותו במשבר השבת, קואליציה דומה בקדנציה הנוכחית הייתה מכניסה אותו ככל הנראה לאותו מלכוד איפשהו על ציר הזמן של הקדנציה הנוכחית.

לסרי, שבנה בחוכמה קואליציה רחבה (25 מתוך 29) הצליח פעמיים, באחת יש לו יכולת לסנדל יוזמות התחרדות ולהפיל את ה״תיק״ על הצד החילוני של הקואליציה ואת זה ראינו כבר בנושא בית הקפה בפארק אשדוד ים, סוג של משברון שמסתובב סביב שאלת השבת כלל לא נוגע בלסרי ועובר ללא נפגעים, בטח לא מגזרתו של לסרי.

מצד שני הוא גימד את האופוזיציה שאמנם תהיה נוכחת בישיבות המועצה ותיראה משפיעה ובועטת אך בסדר היום של העשייה היא תהיה שולית. רק תדמיינו מצב שכצנלסון יושב גם הוא עם 6 המושבים שלו, מאגר הפעילים שלו, ואג׳נדת השבת שלו… איך אומר שלמה ארצי? ״תתארו לכם״.

אז עברה שנה, ושום דבר לא באמת השתנה, בטח לא עבור התושבים שאדישים פוליטית, ולא ממש מתעניינים מי יושב איפה ועל איזה תיק הוא ממונה, ה״סטטוס קוו״ חי וקיים, וכנראה שזה באמת המצב שהכי נח לכולם. הרבה נקודות היא תקבל על מניעה, עשייה שבדרך כלל לא זוכה לתהילה.

את נקודת הבונוס תקבל ״מחאת השבת״ על העובדה שידע כל ראש עיר בעשורים הקרובים שהציבור באשדוד כבר לא אדיש, והמחיר להתגרות בו הוא רחוק מלהיות זול. וזה חתיכת הישג.