המהפכה כבר כאן ואף אחד לא יוכל "לתקוע" מקל בגלגלים. מאות אלפי ישראלים מבינים את היתרונות הרבים והמשמעותיים שגלומים ברכיבה חשמלית. הם משאירים את הרכב בחנייה, לא מוציאים את הרב-קו מהארנק, ורוכבים כל הדרך אל האושר. כעת אפילו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מודיעה ברייש גליי כי אופניים חשמליות בדרך להיות מוצר צריכה בסיסי.
בסוף חודש נובמבר 2019 הלמ"ס פרסמה את דו"ח "נתוני הכנסות והוצאות לכלל משקי הבית בשנת 2018". הדו"ח עסק בפעם הראשונה גם בבעלות על אופניים חשמליות בקרב משקי הבית בישראל, והנתונים הינם חד משמעיים. לפי מחקר הלמ"ס, כ-5.7% ממשקי הבית במדינה מחזיקים בבעלות על אופניים חשמליות, וכ-3.3% רכשו זה מכבר קורקינט חשמלי. אגב, מעניין לציין כי בשנה שלפני כן, 2017, הבעלות על אופניים חשמליות בישראל הייתה בקרב כ-7.7% ממשקי הבית. במילים אחרות – המסר ברור – כעשירית מהישראלים בוחרים בכלי תחבורה ירוק וזריז כתחליף לרכב או תחבורה ציבורית.
אופניים חשמליות 2020 – זה הולך ומתגבר
כל מי שרוכב על אופניים חשמליות לא יכול להיות מופתע מהנתונים החד-משמעיים הללו. בישראל, שבה מרבית האזרחים גרים במרחק של כ-17-18 ק"מ ממקום עבודתם, אופניים חשמליות הן פתרון מעולה. ראשית, המרחקים הנ"ל (כ-17 ק"מ) מבוססים לא מעט על הצורך בנסיעה בקווים לא ישרים ושימוש בכבישים מהירים-ראשיים. כלומר, העובד אמנם גומע מרחק של כמעט 20 ק"מ ביום לכל כיוון, אך בפועל הוא מרוחק כ-10 ק"מ ממקום העבודה אם היה יכול "לצעוד ברגל" או לחילופין לרכוב על אופניים חשמליות.
שנית, רכיבה על אופניים חשמליות יכולה להיות בעזרת תחבורה ציבורית, ובעיקר רכבת ישראל. כלומר, אין צורך לרכוב כל הדרך ואפשר בהחלט לגמוע מרחקים גדולים בעזרת אופניים חשמליות (למשל, לגור בנתניה ולעבוד בראשון לציון).
לא בכדי, מחקר שבוצע לאחרונה על ידי הטכניון מצא כי רוכבי אופניים חשמליות בישראל הם בעיקר מבוגרים בעלי רישיון נהיגה (גילאי 19 ומעלה). למעשה, רק אחד מכל ארבעה רוכבים חשמליים הוא מתחת לגיל 18. מכאן ניתן בקלות להבין כיצד אופניים חשמליות כובשות עוד ועוד לבבות ישראלים.
המדינה משקיעה בתשתיות
המדינה, למרות שהיא גם מגבירה את האכיפה כנגד אופניים חשמליות המבצעות עבירות תנועה (כמו רכיבה על מדרכות או אי ציות לתמרורים ורמזורים), פועלת בכדי לשפר את תשתיות הרכיבה. דוגמה בולטת ומוכרת לכך היא הפרויקט "אופנידן" אשר העבודות עליו החלו בראשון לציון כבר באוגוסט 2019. מדובר בפרויקט חסר תקדים בהיקפו שאמור לחבר כ-14 ערים ורשויות מקומיות ברשת של כ-150 ק"מ של שבילי אופניים חשמליות, ובעלות של יותר מ-620 מיליון שקלים.
המדינה הבינה היטב כי אין צורך להילחם בתופעה אלא לעודד אותה. הדבר בא לידי ביטוי בפתיחתן המואצת של חנויות אופניים חשמליות, סלילת שבילים ייעודיים (אשר חלקם כוללים גם רמזורים ותמרורים לאופניים), הקלות בייבוא אופניים חשמליות לישראל ותמיכה ביבואנים.
הדברים הללו באו לאחרונה לידי ביטוי באופן מפורש מפיו של שר התחבורה שאמר ללא אותיות קטנות – "אנחנו רוצים את הכלים האלה (אופניים חשמליות)". עוד הוסיף השר, "אני גם לא חושב שאפשר להחזיר את הגלגל אחורה בעניין הזה. הסוסים ברחו מהאורווה, והאמת היא שגם טוב שכך. זה אמצעי חשוב, בוודאי באזורים צפופים, השימוש בו כפי שאנחנו צופים רק ילך ויגדל, וזה בוודאי הרבה יותר טוב מלנסוע באוטו, גם בהיבטי זיהום אוויר וסביבה ירוקה וגם בהיבטי גודש".
אופניים חשמליות – לעודד ולתמוך
לסיכום, אופניים חשמליות מגיעות ליותר ויותר משקי בית בישראל וטוב שכך. הן מורידות רכבים מהכביש, פותחות את נתיבי התחבורה, מסייעות במצוקת החנייה באזורים מאתגרים וצפופים, מפחיתות משמעותית את זיהום האוויר ומעניקות לאוכלוסיות רבות גישה תחבורתית נאותה (לא כל סטודנט צעיר יכול לשאת בעלויות החזקת רכב, ולא כל משפחה מסוגלת לתפעל 2-3 רכבים).
המדינה, על שלל זרועותיה, צריכה לתמוך ולעמוד לצד הרוכבים החשמליים. בין אם בסלילת תשתיות ובין אם באכיפה כנגד עברייני תנועה לטובת בטיחותם ובטיחות המשתמשים בדרך. כך גם יש להגדיל את האפשרויות העומדות בפני יבואני אופניים חשמליות ולייעל את אישור הכלים המגיעים ארצה.
הכתבה נכתבה בשיתוף עם אתר "הרוכב החשמלי", המציע מדריך רכישת אופניים חשמליים, סקירת דגמים ואינדקס חנויות אופניים חשמליים ברחבי הארץ.
