אחת העברות החמורות ביותר שיכול אדם לעשות היא לתת דרור ללשונו באופן שעלול חלילה לפגוע באחרים. בעקיפין, כאשר אדם פותח את חרצובות לשונו הדבר הזה עלול לפגוע בו עצמו ולחזור אליו כמו בומרנג, אם בדמות רכילות של אנשים אחרים עליו ואם בדמות טינה שירחש לו אדם אחד או יותר בגלל דברים שאמר. גם אם הדברים שנאמרו על אדם אחר התגלו כנכונים, הרי שמי שמספר אותם עלול להיתפס במקרה הטוב כהולך רכיל, שזה דבר פסול הן על פי הדת והן על פי הקודים החברתיים התקינים. במקרה הפחות טוב, יתברר שהדברים שאותו אדם אמר הם דברי בלע, שאז הוא עלול להיתפס גם כשקרן ולחשוף אותו לתביעת לשון הרע. הפסוק "ולא תלך רכיל בעמיך" (ספר ויקרא, פרק י"ט פסוק ט"ז) אוסר במפורש את הרכילות על כל הצורות שלה. מהי בדיוק רכילות? מה ההבדל בינה לבין אמירת דברים כהווייתם? אך בכל זאת ניתן לשמור על הלשון והדיבור? המאמר שלפניכם עוסק בנושא רחב וחשוב ביותר, שפוסקי הלכה רבים נדרשו אליו.

מהי רכילות ומדוע היא כל כך בעייתית

בשורות הבאות נעסוק בנושא הלכות רכילות בשפה פשוטה. באופן עקרוני, רכילות היא כל דבר שאדם אחד מספר לאדם אחר על אדם שלישי, כאשר אין מאחורי הסיפור ולא כלום ואין לו מטרה אחרת למעט עצם הדיבור עצמו. למעשה, כל אמירה שעלולה לעורר מדנים בין יהודים נחשבת לרכילות. חכמי הלכה פסקו שגם אם הדברים שנאמרו אמת היו, אבל האמירה שלהם לא נדרשה או שלא היתה במקומה, הם נחשבים לרכילות לשמה. דוגמה לדברי אמת ההופכים לרכילות, הינה ועדת קבלה שדנה בעניינם של מועמדים להעלאה בדרגה במקום העבודה או קבלת תפקיד. כל מה שאותו עובד צריך לדעת, היא התוצאה הסופית – האם המועמדות שלו אושרה או שלא. אם אחד מחברי הוועדה מספר למישהו מחוצה לה (במיוחד אם הוא לא המועמד עצמו) מי התנגד להעלאה בדרגה ומי תמך בה, יש בכך משום רכילות. לכאורה, הדברים שנאמרו אמת הם. למעשה, עצם האמירה שלהם היא מיותרת ועלולה ליצור טינה בין המועמד לבין חבר כזה או אחר שהתנגד למועמדות שלו, גם אם ההתנגדות מבוססת ובמקומה. ועל כך נאמר "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו (ספר משלי פרק כ"א פסוק כ"ג). הלכות לשון הרע בעברית פשוטה מבהירות לקורא באופן הברור ביותר את הסכנה הגלומה בלשון הרע וברכילות.

מתי יש צורך לומר דברים כהווייתם

למעשה, כל אדם חייב להימנע כמיטב יכולתו מאמירת דברים שליליים על זולתו. עם זאת, כאשר יש מטרה ברורה מאחורי האמירה, הם אינם נחשבים לרכילות, אם אכן מדובר בדברים שהם אמת שאין עליה עוררין. עדות בבית המשפט, למשל, איננה נחשבת לרכילות כל עוד העד אומר דברים כהווייתם ואיננו מערב את ההשקפות או המחשבות שלו. על פי אותה הדוגמה שהובאה לעיל – אם אדם הוא חבר בוועדה שהמטרה שלה לבחון את קידומו של אדם, ואם הוא חושב באמת ובתמים שאותו אדם עדיין לא ראוי לקידום, אזי לטובת הארגון הוא חייב להביע את דעתו. עם זאת, הבעת הדעה או חזרה עליה בכל מקום אחר, יש בה משום רכילות. לכן, מעבר להבעת הדעה בפורום ובמקום שבהם היא נדרשת, אל לו לאדם לחזור עליה באזני אחרים ולו רק משום שהאחרים עלולים להפיץ את הדברים הללו הלאה. ספר שמירת הלשון לחפץ חיים עוסק בנושא הזה על כל היבטיו, ועוסק גם בנושאים אחרים הקשורים בו. רכילות היא עברה חמורה שיש לעשות הכל על מנת שלא להיכשל בה.

צילום: pixabay