העסקים הקטנים הם המנוע האמיתי של המשק הישראלי, מדינת ישראל היא מדינה לא פשוטה לנהל בה עסקים ולתושבי הדרום קשה עוד יותר. עסקים קטנים למי שלא יודע בנויים בקונספט שלהם על מינימום הפתעות, בקושי גדול הם יודעים לאכול את החגים הרבים ואת ימי השבתון שבאים איתם. עם זה הם למדו לחיות וחלק גדול מוציא מיץ מהלימון הזה ואפילו מייצר ממנו לימודה.
מצב בטחוני רעוע זו כבר אופרה אחרת, כל יום של טילים מכניס את העסק הממוצע למצב של קומה, לעסקים עם קצת מזל מגיע פיצוי של תקופה טובה אחרי אבל רובם מצמצמים, לוקחים הלוואה או שוברים תכנית חיסכון עליה עמלו תקופה ארוכה כדי לייצב שוב את העסק.
כמובן שאחרי ריבוי מבצעים נגמרות גם האופציות להלוואות ואם התקופה הקשה ממשיכה אין לבעל העסק אופציות והוא נאלץ לסגור ולהיכנס לסטטיסטיקה של 40,000 עסקים שנסגרים בכל שנה.
מיותר לציין שברגע שעסק נסגר לוקח בעל העסק את הכישלון הביתה, למשפחה, לאישה ולילדים, משאיר חובות שמסבכים ספקים איתם עבד ועוד נפגעים לאורך הדרך. לדמי אבטלה אין זכאות, וכך עובר בעל העסק טלטלה בחייו המובילה לא פעם למשברי אישיות גדולים וחלילה גם להרבה יותר מזה.
להיות עצמאי זו משימה לא פשוטה להבדיל ממה שנראה, נכון שזו אפשרות בחירה ואיש לא מכריח אף אחד לפתוח עסק, נכון שיש לא מעט שמגלגלים מחזורים מכובדים ומצליחים לייצר שכר נאה לעמלם אך יש הרבה יותר שנאבקים מידי יום על השרדותם האישית ויכולים להתפרק תוך מספר חודשים ולהגיע לפת לחם, דוגמאות כאלה לא חסרות במשק הישראלי.
הקורונה הביאה על העסקים הקטנים מכה שאף אחד לא יודע איך לעכל, חוסר ודאות הוא האוייב מספר אחת של העצמאי, אי היכולת להיערך לתקופה מסויימת שידועה מראש הוא האסון הגדול ביותר שעצמאי מפחד ממנו.
הקורונה נכנסת בדיוק למשבצת הזו, כל הוראה שמשרד הבריאות משליך על ציבור העסקים הקטנים, צודקת ככל שתהיה היא מכה אנושה. בשלב זה העצמאיים, בעיקר הקטנים שבהם מקבלים בעיקר את המקלות, למרות ההבנה של הצרכים הרפואיים של המגפה בעל העסק יושב עם האקסל שלו, תופס את הראש ולא מבין איך הסך הכל שלו נשאר רחוק ואדום מכלל ההתחייבויות.
אחרי צוק איתן ב-2014 נסגרו המון עסקים באשדוד, אלה שהצלחו לחסוך שקלים לבנים לימים שחורים שרדו וכל מי שלא יכל לעמוד בהתחייבויות נאלץ לסגור. רבים העסקים שמימשו את כל חסכונותיהם אז ומכה נוספת היא הרבה יותר ממה שהם יכולים לממן. צפי הקורונה עתיד לצרף לאותם עסקים אשדודים מספרים לא קטנים של עסקים.
אז איך אפשר לעזור?
הציבור האשדודי צריך וחייב להיות ערב הדדית לעסקים בעירו, זה בעיקר הזמן לסייע בקניה מקומית מכל תחום, רצוי גם לגוון ולחוות עסקים שפחות הכרתם, אם כולם יקנו קצת מכולם מנוע הצמיחה המקומי אולי יאט אבל לא יפסיק. זה הזמן לעבור לספקים מקומיים בכל תחום, יש בעלי מקצוע מצויינים באשדוד שיכולים לתת מענה בכל תחום וזה הזמן לחזק אותם.
מוסדות העירייה על שלוחותיהן חייבות לנסות ולעשות יותר, העסקים הקטנים בעיר הם אלה שמניבים את עיקר ההכנסות העירוניות, מדובר בקהילה שחייבת לקבל תיעדוף כספקים, כלקוחות VIP של העירייה כאלה שמשלמים ארנונות כפולות, מיסי שילוט ואחראים משמעותית לגרף האבטלה הנמוך בעיר.
בעיריית אשדוד יהיו חייבים לעשות חושבים ןלחשב מסלול מחדש לגבי הפתרונות והמענים לעסקים בטרם המשבר יהיה במצב אל חזור. עיריית אשדוד מחוייבת לעסקים כמו שהעסקים מחוייבים לעירייה במשך שנות קיומם, יש חוזה לא כתוב על נאמנות הדדית, סגירה של כל עסק זה משפחות שנכנסות למעגל אבטלה, שקונות פחות והופכות להיות תלויות בהנחות. צריך לחשוב על אשדוד כגלגל שיניים, ובגלגל הזה השיניים הכי חזקות ומשמעותיות הם הממסד והעסקים הקטנים שמזינים אותו.
בואו נעבור את זה יחד…
אם הגעתם עד לכאן אתם בטח מבינים מה מתבקש מכם, אל תעצרו את החיים, תזמינו אוכל מידי פעם, גם כי מגיע לכם להתפנק וגם כי הכנסתם אוויר לבעל עסק, לכו להסתפר, תעשו פן, תקנו חולצה, או צאו לקפה ששומר על חוקי משרד הבריאות, גלידה פה המבורגר שם, לא ממש משנה מה בא לכם, כל שקל שתוציאו היום יעזור לכם ליהנות ממגוון גדול של עסקים מחר. ככה נהגנו תמיד וזה מה שהביא אותנו להוביל ולעשות את הבלתי ייאמן, אה, ותשטפו ידיים, וותרו על החיבוק ותנו מרפק, עד יעבור זעם.
