"אל קמינו: שוברת שורות- הסרט" הוא סרט נחמד ותו לא, אשר בעיקר מדגיש את יכולות המשחק של אהרון פול. האווירה של הסרט יותר כבדה מהאווירה של הסדרה, והסוף מרגיש כמו אילוץ המוביל לסגירת מעגל שאולי הייתי מוותרת עליה.

שש שנים לאחר סיומה של סדרת המופת "שובר שורות" שכבשה צופים רבים והוכתרה לא פעם כסדרה הטובה בכל הזמנים, ובצדק אם תשאלו אותי, יוצר הסדרה וינס גיליגאן, חוזר עם סרט ההמשך "אל קמינו: שובר שורות – הסרט" (El Camino: A Breaking Bad Movie) המביא את המשך סיפורו שלאחד מגיבוריה, ג'סי פינקמן (אהרון פול).

הביקורת תדבר על הסדרה "שובר שורות" וגם על הסרט ולכן תכלול בלית ברירה ספויילרים. אז מי שלא ראה עדיין את הסדרה ואת הסרט, אני יותר ממליצה לצפות בהם במהירות האפשרית ולחזור בדיוק לנקודה הזו.

כאמור, הסרט לא מיטיב עם אלו מאיתנו שלא ראו את חמשת העונות של הסדרה ולא בקיאים בעלילתה, ואם לומר את האמת הוא גם מקשה במקצת על הצופים האדוקים ששכחו חלק מהפרטים בששת השנים החולפות.

לטובת אלו ששכחו מעט, נעבור על העלילה בקצרה. לאחר שוולטר וייט (בריאן קראנסטון) מורה לכימיה, אובחן כחולה סופני בסרטן ריאות, הוא מחליט לפנות לעולם הסמים הכבדים ומתחיל לייצר או יותר נכון "לבשל" מתאמפטמין (קריסטל מת') בשביל לממן את הטיפולים היקרים הנלווים לטיפול במחלתו ובכדי להשאיר מספיק כסף למשפחתו לאחר מותו. בשביל הפצת המת', וולטר מגייס תלמיד תיכון שלו לשעבר, ג'סי פינקמן בכדי שימכור עבורו את המת' ללקוחות מקומיים. עם הזמן הם מתפתחים, וולטר מקבל את הכינוי "הייזנברג" וג'סי שלומד את רזי המקצוע, מצטרף לוייט בבישול המת'.

הם מסתבכים עם אנשים רעים, מה שהופך גם אותם לכאלה, בעיקר את וולטר שמתקלפות ממנו שכבות אט אט עד שמתגלה האדם שהיה באמת אך הסתיר במשך חייו. בעונה החמישית ג'סי נחטף על ידי כנופייה נאו-נאצית, הם כולאים אותו ומאלצים אותו לבשל עבורם מת' בתנאים איומים. בסוף הסדרה וולטר מצליח לשחרר את ג'סי באקט הרואי. ג'סי נכנס אל מכונית בסוג "אל קמינו" ובורח מהמקום.

הסרט מתחיל בדיוק מאותה נקודה שהסדרה נגמרה. ג'סי נוסע במכונית, צורח צרחות של אושר, בלבול, כעס ופחד. אנחנו מובלים לפלאשבק של ג'סי. ג'סי מדבר עם מייק ארמנטראוט (ג'ונתן בנקס), רוצח שכיר שנרצח בתחילת העונה החמישית. הם מדברים על התחלה חדשה עבור ג'סי במטרה לתקן הכל, אותה התחלה שג'סי ויתר עליה בעונה החמישית. מייק מייעץ לו לברוח לאלסקה, אך אומר לו שהוא לעולם לא יכול לתקן כל מה שעשה.

הסרט עצמו מעלה באוב מספר דמויות שמתו בעונות הקודמות כמו מייק ואפילו וולטר וייט ומשלב גם דמויות שלא נהרגו בעונות הסדרה, אך שכיף להיזכר בהן מחדש, כמו סקיני (צ'ארלס בייקר) ובאדג'ר (מאט ל. גו'נס) שעוזרים לג'סי להתחמק מהמשטרה הנושפת בעורפו.

הסרט נע בין שני קווים מרכזיים. בין ניסיון הבריחה של ג'סי מהמשטרה והשגת מטרת העל- להשיג מספיק כסף בשביל "להתחיל מחדש", ובין פלשבאקים של ג'סי מיום ספציפי מימי השבי שלו אצל הנאו- נאצים, בו טוד (ג'סי פלמונס) פסיכופת שהיה בין שוביו, לוקח את ג'סי לסיבוב. ולכן הסרט נע בין סרט אקשן הכולל פיצוצים, יריות ונקמה לבין דרמה מכאיבה המעוררת רגש רב.

חלק האקשן של הסרט, אותו הקו המתאר את ניסיון הבריחה של ג'סי מהשבי ובעקבות כך גם מהמשטרה וגיוס הכסף להתחלה החדשה שלו, הוא חלק מעניין, מלא באקשן וחסר הומור, בשונה מהסדרה עצמה שהעלתה חיוכים פה ושם. קו זה מציג לנו ג'סי אחר, חדש. ג'סי של "יו ביץ'", הילד הסורר אך הטוב שלא מסוגל להתמודד עם כל ההרג סביבו, מוחלף בהתאם לתהליך שהדמות עברה בסדרה הכולל כאמור שבי, לג'סי אטום רגשית וקר.

אנחנו מקבלים בפעם הראשונה מזה חמשת העונות של הסדרה, ג'סי חדור מטרה- ההתחלה החדשה שלו. ובפעם הראשונה אנחנו מקבלים אותו ללא פחד. עכשיו כשאין לו את וולטר, איתו פיתח מערכת של יחסי אב-בן, שיפקוד עליו ובכך ינהל את המצב, הוא לוקח את המושכות לידיים. עכשיו יש לו רק את עצמו וזה כנראה הכי טוב שיש לו.

חלק הדרמה של הסרט, אותו הקו המלא בהבזקי זיכרון המשלימים לצופים האדוקים חלקים נוספים בפאזל של הסדרה ובכך מאפשר לנו לחוות חלק קטן ממה שג'סי עבר בשבי ולהזדהות איתו. הבזקי הזיכרון מהשבי מעלים תהיות אודות תסמיני חוטף-נחטף. אומנם לא מדובר בתסמונת סטוקהולם כיוון שלא נראה שג'סי חש אמפתיה כלפי טוד אלא ממש סלידה מהתנהגותו, אך הוא לא בורח או מנצל הזדמנויות לפגיעה בטוד שקיימות לו.

הקטעים של ג'סי עם טוד מזכירים את הסרט "3096 ימים" (שרי הורמן) משנת 2013. סרט המתאר את סיפורה האמיתי של נטשה קמפוש האוסטרית, שכפי שמתואר בסרט, גם היא לא ניצלה הזדמנויות רבות לבריחה, ושכן גם אותה החוטף הוציא מחוץ למקום הכליאה לא פעם. בקטעים אלו בפרט ובסרט בכלל, אהרון פול מגלה כישורי משחק מדהימים שהיו קיימים גם בסדרה עצמה, אך הסרט חושף גוונים חדשים ביכולות המשחק שלו.

לבסוף ג'סי מצליח סוף סוף להשיג את הכסף הדרוש, לאחר פריצה לזירה משטרתית, גניבת כסף, פריצה לבית הוריו, קרב יריות ופיצוץ ענק, וזוכה להתחיל חיים חדשים. אד מבריח אותו לאלסקה, כפי שהיה צריך לעשות בעונה החמישית. למרות שהסוף טוב הוא די סתמי ומרגיש כאילו בסך הכל לא רצו להשאיר את הסוף פתוח.

נסכם, "אל קמינו: שוברת שורות- הסרט" הוא סרט נחמד ותו לא, אשר בעיקר מדגיש את יכולות המשחק של אהרון פול. הסרט די שונה מהאווירה של הסדרה כפי שאני זוכרת אותה, למרות ששתיהן נכללות באותו הז'אנר, זאת אולי בגלל נגיעות המערבון של אל קמינו. ההרגשה הכללית שהסרט משאיר היא של סגירת מעגל שאולי הייתי מוותרת עליה ונשארת עם הסוף הפתוח שהסדרה מסיימת איתו.

בסופו של דבר ההרגשה היא של ניסיון להביא את הסיפור של ג'סי לסוג של קתרזיס במהירות רבה. ובמקום לעשות עונה נוספת המסיימת את הסדרה, סגרו פינות בסרט אחד באורך של שעתיים ושתי דקות. בכל זאת, לכל הצופים האדוקים של הסדרה אני ממליצה לראות את הסרט בשביל לחלוק כבוד אחרון לג'סי, אך לבוא עם ציפיות לא גבוהות במיוחד.

?????
ענבל הקניין B.A קולנוע וטלוויזיה.