למרות שנדמה שהעניין העדתי בישראל חלף בתוך כור ההיתוך של החברה הישראלית, יומו הרביעי של פסטיבל אשדודשירה שם דגש על שירה עברית שפורצת גבולות עם יוצרים שמתעמתים עם הנוסח השירי הקיים, מאתגרים את צורות הביטוי של השירה החדשה ובוחנים מחדש את דרך הגשתו של השיר מבחינת הלשון, התוכן והצורה.

במרכז פסג"ה התקיים מפגש של ארבע משוררות "מי מפחד ממשוררת מזרחית?" שם המופע שנקבע על משקל 'מי מפחד מוירג׳יניה וולף'? ואין צורך להיבהל משם המופע, בסך הכל כולנו עדינות ומתוקות אבל אנחנו לא יכולות להתעלם בעיקר מהתקופה הזו, בה נשים חייבות להשמיע את קולן.

"שירה היא מיוחדת וייחודית ולא מתאימה לכל אחד" כך פתחה ציפי שחרור את הערב בו ליהטטה על תקן של שני כובעים- כובע המשוררת וכובע העורכת והמנחה שהעידה על עצמה כי כל חייה הספרותיים היא מוצאת עצמה מלהטטת בין המשוררת והעורכת.

הפאנל כלל ארבע משוררות וניכר כי לכולן היה מה לומר, שכן הרצון להיאבק ולא להרים ידיים הוא רצון משותף ללא קשר ללאום, דת או עדה ולכן יש מקום לשאלה "מי מפחד ממשוררות?" – נשים בכלל, קל וחומר אם הן מזרחיות.

בחלק המוזיקלי של הערב הופיעו באיחוד מרגש ניבה בן סימון יחד עם מיקי הררי (החברים של נטאשה) ששיתפו פעולה לפני 20 שנה. הם ביצעו שיר של המשורר סמי שלום שטרית בשם ״פתגם רחוק״.

באווירה אינטימית וחמימה, הפייטן אבי אפנג׳ר, עו״ד דוד גולן ואנסמבל מטרוז׳ בניהולו המוזיקלי של יורם אזולאי, הנעימו לקהל ערב מיצירות ״יגל יעקב״, אחד האוצרות הפיוטיים של יהדות מרוקו וצפון אפריקה, וקטעים נבחרים מאוצר קסידות מלחון הנפלאות.

המופע התקיים בקפה תיאטרון בית יד לבנים בישיבה סביב שולחנות עם כוסית מחייא וטאפאס סחראווי.

יגל יעקב אנסמל מטרוז והפייטן אבי אפנגר

בני ציפר העיתונאי עם עניבת הפפיון, המוכר כעורך הספרותי של הארץ משנת 1989 פתח ואמר שהוא לא מרגיש שעברו כבר 30 שנה ועדיין נהנה מכל רגע והזמין בזה אחר זה את המשוררים הסופר שווים.

ראשונה עלתה לבמה אגי משעול, הסופרת עטורת הפרסים עם הספר האחרון ״מה לך נשמונת?״, אחריה עלה תמיר גרינברג שכתב בכל חייו שלושה ספרים. ציפר אמר עליו "כותב לאט אבל איכותי". לבמה עלתה משוררת שהיא גם מהנדסת ויש לה רישיון שיט, הוציאה עד כה שני ספרי שירה, ריטה קוגן ואליה הצטרף יוסף עוזר ממייסדי כתב העת ״דימוי ושעת הרוח״, שחברו הטוב נהרג במלחמת יום כיפור ואחד משיריו הולחן על ידי האמן עידן רייכל.

ציפר המשיך והזמין אל הבמה גם ממייסדי עמותת עמרם, פעיל חברתי, מורה למתמטיקה, שחוקר כותב ולא מרפה מגיל 16 אז נחשף לראשונה לפרשת העלמות ילדי תימן את המשורר שלומי חתוכה. אחריו עלתה סיגלית בנאי הבמאית, חוקרת קולנוע ישראלי, משוררת ואמנית ספוקן וורד שכתבה תסריט על 'אימא פייזה' שהייתה זמרת של מלך מרוקו- לאחר שפגשה אותה בבית אבות עלומת שם.

בני ציפר

אחרון הצטרף לפאנל, מי שנחשב לרוח החיה של הקבוצה המפורסמת שעשתה הרבה רעש לפני כמה שנים ״ערספואטיקה״, כתב ספר שקיבל פרסים, יצא נגד האליטה האשכנזית, הקיבוצים, צפון תל אביב כל מה שציפר בעצם מייצג המשורר רועי חסן.

במהלך הערב כל המשוררים והמשוררות הקריאו קטעים משירתם וניהלו שיח מרתק שנע בין מזרח למערב, בין ספרד לאשכנז ובין דורות, אסכולות, תרבויות ועדות שונות.

הערב (יום חמישי 28.11) בפסטיבל:

המופע "לא קיבלו אותי לערספואטיקה" – אילן ברקוביץ', המשורר האשכנזי האחרון יארח משוררים ומשוררות המביאים קולות חדשים אל השירה העברית. בשעה 20:00 במרכז פסג"ה

המופע "קולות שירה מירושלים" – יוסף עוזר יקרא משיריו הירושלמים ויארח משוררים נוספים מירושלים. על המוזיקה: להקת 'אקוט'. בשעה 20:30 באודיטוריום מונארט.

המופע "מרסל וסמי מדברים אהבה" – מרסל מוסרי עם סמי שלום שטרית, על אהבה בסיפור ובשיר וכל מה שביניהם. בשעה 21:00 בפירמידה במוזיאון אשדוד לאמנות.

לכרטיסים ולאתר הפסטיבל > https://ashdodashira.co.il/

בתמונה הראשית: המשורר רועי חסן והמשוררת סיגלית בנאי במופע בני ציפר מאחר.