בשבוע שעבר התקיים כנס איגוד המתכננים השנתי הארצי במיקום הייחודי של התחנה המרכזית בתל אביב ועוסק בשאלות של "עירוניות מחוספסת" לצד שאלות בדבר מצב מערכת התכנון בתקופה הדינמית הנוכחית.
הכנס החשוב אירח השנה שתי הרצאות של חוקרות מאוניברסיטת תל אביב אשר הציגו את מחקריהן ובמרכזם עומדת העיר אשדוד.
שרון מרק ורינה מגן נבחרו להציג בכנס החשוב אשר אליו הגיעו כ-800 משתתפים ממגוון הסקטורים בארץ ובחסות האקדמיה ועיריית תל אביב. זאת ועוד, השתיים הציגו את מחקריהם אשר התבצעו באשדוד ובכך הציבו את העיר על מפת המחקר והכנס.
שרון מרק, אשר כתבה את עבודת הדוקטורט שלה רובה ככולה על העיר אשדוד ורובעיה השונים, בחרה להציג פרק אחד מתוכה הדן במודעות הסביבתית של אוכלוסיית החרדים בעיר. ההרצאה לוותה בתמונות אותניות מהרובע ובסיפור הרובע בתוך המערכת העירונית הממסדית, הפיסית והחברתית. מסקנה מעניינת העולה מהמחקר הינה קיומו של "סדר אשדודי" המבטא תפיסות של צדק סביבתי לפיהן סבורים הנחקרים כי תושבים המתגוררים בחלקים החדשים יותר של העיר, זכאים לסביבת מגורים נקייה, בריאה ואסטטית– כך שרובע חדש הוא רובע נקי בעוד רובע ישן הגיוני שיהיה מוזנח ומלוכלך.
שרון: ״ההתעקשות שלי על ביצוע מחקר אקדמי אותנטי במרכזו העיר אשדוד נבעה מהרצון האישי שלי לקדם את הידע המדעי הנוגע לעיר ותושביה גם בספרות המקצועית וגם בכנסים. בכל ספרייה באוניברסיטה אליה נכנסתי מצאתי על המדפים מחקרים על גבי מחקרים העוסקים בעיקר בתל אביב ובערים גדולות ומרכזיות נוספות אך מעט מאד על אשדוד, עיר בעלת פוטנציאל מחקרי אדיר בתחומי הסביבה והחברה. אני לא מוותרת על כל הזדמנות להציג את אשדוד בראי המחקרים שלי לתואר שני ושלישי אם בכנסים כגון זה ואם במאמרים אקדמיים ומקווה לסחוף חוקרים נוספים מהעיר ומחוצה לה למצא את אשדוד כשדה מחקר מגוון ומרתק. כך אגב הקמתי לפני מעל שנתיים את ״פורום המאה לקידום המצוינות״ כאשר אחת ממטרותיו הינה לכתוב את ספר המחקרים ״אשדוד 2050״.
רינה מגן, תושבת אשדוד וסטודנטית לתואר שני הציגה את מחקרה העוסק בדרכים לעידוד תנועת הולכי רגל והפחה בתלות ברכב הממונע. תוצאות המחקר מראות, כי התכנון המודרני שרצה לתרום לתנועת ולבטיחות הולכי הרגל ולהפחתת תנועת כלי הרכב ברחובות 'יחידות השכונה' לא עמד ביעדיו. הפרדת הפעילות הכלכלית מתנועת כלי רכב, והפרדתם של תנועות כלי הרכב והולכי הרגל באמצעות התכנון ההירארכי של הרחובות, גרם לירידה יחסית בכמות הולכי הרגל גם באזורי המסחר באשדוד, ולעלייה יחסית של תנועת כלי הרכב גם ברחובות המשניים ביותר (מבחינת מדדי מרכזיות). כאשר התופעה נבחנת בהקשר להתנהגות סביבתית הנובעת מהליכה ברגל, והקטנת התנועה והפליטות של כלי הרכב, ניתן לומר כי, כתוצאה מהתכנון המרחבי, דווקא בבת ים נצפתה התנהגות סביבתית יותר. לעומת זאת באשדוד, כאשר חנויות ממוקמות במרכז שכונת המגורים אך ברחובות שמרכזיותם נמוכה יחסית מתקבלת תוצאה פחות מקיימת במונחים של תנועה.
רינה: ״ הצגתי את חשיבות התכנון שמעודד הליכה ברגל כאמצעי לניידות. למשל, שימושי קרקע מסחריים בעיר הם מוקדי משיכה להולכי הרגל, אך התכנון שלהם חייב לקחת בחשבון את מערכת הקשרים עם רשת הרחובות העירונית. לפיכך, מיקום המסחר במקומות לא מרכזיים על רשת הרחובות מונע התפתחות תנועת הולכי רגל ענפה. הראתי דוגמה מהמחקר על אשדוד ובת ים המביא נתונים אמפיריים לתופעה״
