"לא חשוב מי יקטוף את התהילה, כל עוד התוצאה מושגת." – אמירה זו, שמקורה מיוחס למנהיגים דגולים, מדגישה את ההבדל התהומי בין מנהיגות אמיתית לבין פוליטיקה שמונעת מאגו. בעוד שמנהיגות שמה לה למטרה לשרת את הציבור ולהביא לשינוי משמעותי, הפוליטיקה המודרנית לעיתים קרובות נוטה להאדיר את האינדיבידואל על חשבון הצוות, המטרה, ולעיתים אף התוצאה.

הפוליטיקאי, שנמצא בעין הסערה, לא פעם חי ונושם את הכמיהה להכרה. הוא תלוי בדימוי הציבורי שלו וביכולת שלו לבלוט מעל יריביו. הקרדיט הופך עבורו למטבע הסחר המרכזי, המאפשר לו לשמר את כוחו הפוליטי, להשפיע על דעת הקהל ולהבטיח את מקומו בכותרות. אך מה קורה כשהמאבק על הקרדיט גובר על הצורך המהותי בביצוע?

דמיינו יוזמה חשובה למען החברה. במקום שיתוף פעולה מלא בין כל הגורמים הנחוצים, אנו עדים למריבות סמכותיות ולפירוק שותפויות בגלל שאלת "מי יקבל את התהילה". במקרים כאלה, הזמן שעובר על ויכוחים והמאמצים שמושקעים בהאדרת דמות מסוימת – באים על חשבון ההישג עצמו.

רוצים לעדכן אותנו באירוע חדשותי? יש לכם סיפור ששווה שנסקר? כתבו לנו או שלחו לנו תיעוד בוואטסאפ האדום של אשדוד פור יו

מאבקי האגו והקרדיט אינם נחלת הפוליטיקה הישראלית בלבד

אלא תופעה אוניברסלית. עם זאת, במדינות קטנות ומקוטבות כמו ישראל, הפוליטיקה האישית לעיתים משתקת את היכולת לממש רפורמות אמיתיות ולהגיע להסכמות רחבות. אם נשכיל להבין שהקרדיט אינו חזות הכל, אלא רק חלק קטן מהמנגנון שמוביל להישגים, ייתכן שנוכל ליצור תהליכים בריאים יותר עבור החברה כולה.

בפוליטיקה המקומית תנסה האופוזיציה מידי חודש, בישיבת המועצה להעלות את הנושאים הכי חמים והכי רלוונטיים בהם הקואליציה לא עשתה מספיק. או פישלה. ברוב המקרים הנושא חשוב מאוד ברמה העירונית אך למרבה הצער הזירה מאוד בעייתית עבור הקואליציה.

יש פה משחק שכלליו מאוד ברורים, ב99% ידה של הקואליציה על העליונה

אם האופוזיציה מנסה לשחק ולהשיג הישג פוליטי הסיכוי של נמוך עד כמעט בלתי אפשרי, לכן, כמו ברוב המקרים נסגר העניין בכותרת חד פעמית של השאילתא ומשם לפרוטוקול ולארכיון.

אם ננסה לבחון את ישיבת המועצה נראה דוגמא חיה ובועטת, השאילתא של תנועת ״אשדודים״ עם נושא הילדים האלרגנים, הצעה תמימה עם הרבה סיכוי להצליח, רק שבאשדודים בחרו להביא את הנושא החשוב ומציל החיים לזירה הפוליטית בתקווה לקפל את הקואליציה בפני ההורים העומדים ביציע, קרב אבוד מראש. בקואליציה הורידו את העניין מהצבעה לפגישת עבודה ששם יבינו ההורים מי בעל הבית האמיתי. אבל בתנועת אשדודים מיהרו להצטלם עם ההורים, להוציא אייטם לעיתונות ועשו את היומית שלהם. האם יכלו לטפל בצורה יעילה יותר? בוודאי. אבל העדיפו את הקרדיט אל מול 10 הורים.

זו רק דוגמא על קצה המזלג מכל שאילתא ומכל פוסט שמוציאים פוליטיקאים, מי יותר מי פחות, הרבה מעדיפים לשכוח את השותפים בתקווה שההצלחה תידבק רק בהם כדי שבקמפיין הבא יהיה להם גזרי עיתונים של הצלחות רק שבפועל לא כל מה שפרסמו באמת קרה ואת זה הציבור לא שוכח.

יש לא מעט שעובדים מתחת לרדאר ויודעים להביא תוצאות, לא תמיד בהפצצה תקשורתית אלא מתחת לפני השטח, ודברים פשוט קורים כמה כאלה יש? לא הרבה.