חופי הים הם מהנכסים הטבעיים החשובים ביותר של ישראל, וחובתנו לשמור עליהם עבור הדורות הבאים. המאבק על בנייה במרחק סביר מחופי הים הציבוריים, המוגנים בחוק מפני ניצול יתר, הוא לא רק מאבק על הנוף והטבע, אלא גם על הזכות של הציבור ליהנות מנכסיו המשותפים. השבוע, חוף לידו באשדוד שוב ניצב במרכז הדיון הציבורי, כאשר סוגיית הרחבת המלונות על החוף הגיעה להכרעה סופית בוועדת המשנה לעררים.
לאחר שנים של דיונים והתנגדויות מצד ארגוני סביבה, החליטה ועדת המשנה לעררים של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לאשר את התוכנית להרחבת המלונות בחוף לידו באשדוד. בכך, מגיע לסיומו מאבק ארוך שכלל מספר גילגולים של התוכנית בוועדות התכנון השונות.
הסוגיה נוגעת לשני מגרשים סמוכים בחוף לידו, בהם כבר החל היזם בבניית מלון אחד ותכנן להקים מלון נוסף. היזם ביקש להרחיב את שני המלונות, תוך הסתמכות על כך שבעת רכישת הקרקע ותחילת קידום התוכניות, החוק האוסר על בנייה בטווח של 100 מטר מקו המים עדיין לא היה בתוקף.
בעוד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה את התוכנית להפקדה, ועדת הוולחוף – הגוף האמון על שמירת עקרונות הבנייה הסביבתית לאורך החוף – דחתה את התוכנית בנימוק שאינה תואמת את עקרונות תמ"א 1 ואת מדיניות הבנייה לאורך חופי הים.
היזם ומשרד התיירות ערערו על ההחלטה לוועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שבחנה מחדש את ההחלטה. ועדת המשנה פסלה את החלטת הוולחוף, וקבעה כי השינויים המוצעים בתוכנית הם "מינוריים ומשפרים" את המצב התכנוני המאושר.
בהחלטתה האחרונה, כתבה הוועדה: "שינויים מינוריים אלו מטייבים את התכנון הקיים ואין הצדקה לדחותם. אנו מאמצים את עמדת ועדת המשנה לעררים כי שיקול הדעת מטה את הכף לטובת אישור התוכנית".
המאבק סביב חוף לידו באשדוד מדגיש פעם נוספת את החשיבות שבשמירה על מרחבי הטבע הציבוריים שלנו. ההחלטה הנוכחית, חרף ניסיונות ההתנגדות, מהווה תזכורת לכוחם של אינטרסים כלכליים מול ערכי הסביבה והציבור. כעת נותר לראות כיצד ימשיך להתנהל הפיקוח על בנייה במרחבי החוף בישראל, והאם ישכילו מוסדות התכנון להגן על החופים גם בעתיד.
