הילדים רצו כלב. הם התלוננו שהכלבה הקטנה שלנו היא סוג של עכבר ושאנחנו צריכים כלב עם נוכחות, והתחילו לחפש באינטרנט. אבא שלהם לא רצה עוד כלב וחיפשנו דרך לשכנע אותו. יום אחד נתקלנו באינטרנט  ב"פרויקט הביגלים". אי אפשר היה לעמוד בפני הפרויקט הייחודי הזה: "עשרה כלבי ביגל בני 5 עד 7, ששוחררו ממעבדת ניסויים, מחפשים משפחות שישקיעו בשיקומם". לא היה קשה לפנות למצפון של אבא. בשבת שלאחר מכן כבר נסענו לכלבייה שבה הכלבים עברו שיקום ראשוני. עברנו סינון שלא היה מבייש את פקידת הרווחה הכי קפדנית, אושרנו כמאמצים ולקחנו את ג'וני הביתה.  

ג'וני לא היה כלב רגיל, היו לו עיניים מזוגגות, לא היו לו הבעות פנים של כלבלב חמוד או יכולת ליצור קשר עם הסביבה. הוא לא ידע מה זה דשא או חול, לא ידע מה זה משחק או מה עושים עם כדור. מכוניות ואוטובוסים הפחידו אותו מאוד, והיתה לו בעיית רכושנות קשה לאוכל. בשנתיים הראשונות אצלנו לא היו לו כמעט הבעות שמחה או כשכושי זנב – רק סימנים בולטים של פחד וחרדה עמוקה מכל מה שזז.

בתהליך השיקום הבנו לאט לאט מה זה אומר לגדל כלב מעבדה ומה משמעות המושג חיות מעבדה. התחלנו לנבור בחומרים וללמוד. מה שגילינו היה כל כך מטריד שחלקנו נהפכו לטבעונים, לפעילים בעמותות למען בעלי חיים ולא הסתכלו שוב על כלבים באותה הצורה.

אז מה זה כלב מעבדה? נתחיל עם שלוש החברות הגדולות בעולם בתחום: הארלן, צ'ארלס ריבר ומארשל פארמס. בבעלותן חוות לגידול בעלי חיים למטרות ניסויים ברחבי העולם, וביניהם כלבי ביגל. הן מייצאות אותם למעבדות כמו סחורה, כמו מבחנות או צלחות פטרי.

כלבי הביגל ה"מיוצרים" בעבור המעבדות אינם כלבי ביגל רגילים, יש להם סף כאב גבוה והם פאסיביים – כך שהסיכוי שכלב כזה יפתח תוקפנות כלפי מי שגורם לו כאב נמוך. כלב שיביע תוקפנות או כאב לא יורבע. הם יציבים ובריאים מבחינה גנטית, יש להם אופי נוח וגודל מתאים. במקרה הזה, התכונות המקסימות האלה לא פועלות לטובתם. כל גור כזה נמכר ב-1,000 עד 2,000 ליש"ט. כסף טוב, לא?

חוות רבייה אינן פסטורליות כפי שהן נשמעות. מדובר בכלובים על כלובים של זכרים להרבעה ונקבות הנמצאות דרך קבע בהריון או אחרי המלטה. הן נאלצות לייצר ללא הרף גורים, כדי לעמוד בדרישה של תעשיית הניסויים בבעלי החיים ולספק "חומרי בדיקה" לאישורים רפואיים למוצרים. הגורים מסיימים את הגמילה, עוברים בדיקה ונשלחים למעבדות בכל העולם וגם לישראל.

בשנים האחרונות החלו פעילים ברחבי העולם להקים ארגונים הנלחמים בחוות הגידול ובתאגידי הענק המפעילים אותם. אחד משיאי המאבק היה ב-2012 כשאלפי פעילים טיפסו על הגדרות, פרצו לאור יום לחוות גרין היל שבאיטליה והוציאו ממנה 2,600 כלבים. זכרים, נקבות בהריון וגורים שרק נולדו. לכל הכלבים נמצאו בתים חמים. מאז היו עוד כמה פשיטות כאלה ברחבי העולם וגם שחרורים בהסכמה של כלבי מעבדה שהועברו לשיקום.

כיום מתנהל מאבק ציבורי רחב בבריטניה לביטול האישור שנתנה הממשלה לחברת מארשל להקים חוות ביגלים במזרח יורקשייר. אם תוקם, תצטרף לחווה של הארלן , ובריטניה תגיע למספר הבלתי נתפס של יצוא 3,000 גורים בשנה למעבדות ברחבי העולם.

גם לישראל מייבאים כלבים לצורך ניסויים, לא הרבה – המאבק של ארגון "מאחורי דלתות המעבדה" נושא פרי. כלבים נטושים הועברו לבתי הספר לרפואה עד2011, כאשר שרת החקלאות לשעבר אורית נוקד אסרה על כך.

ב-2012 הזמינה ועדת המדע והטכנולוגיה מסמך הנוגע לפיקוח על הניסויים בבעלי חיים. במסמך מוצגים נתונים על הניסויים הנערכים בישראל בשנים האחרונות ומובאת עמדת הגורמים הנוגעים בדבר. על פי המסמך, בישראל נערכים ניסויים בבעלי חיים למטרות מחקר בנושאים כגון רפואה, פסיכולוגיה, בלשנות ולתעשיית התרופות.

ניסויים אלה שנויים במחלוקת. מצד אחד יש הטוענים כי ניסויים בבעלי חיים הביאו לשיפור בריאות האדם, ובמידה מסוימת גם לשיפור בריאותם של בעלי חיים. מצד שני המתנגדים לניסויים טוענים כי הם גורמים סבל רב לבעלי החיים, שכן הם כרוכים בהדבקה במחלות, בפציעות, בהטלת מומים, בהרעבה ובפגיעה נפשית. לגישתם, בעלי חיים אינם כלים שנועדו לשימוש האדם. הם טוענים שלא הוכחה יעילותם של הניסויים בבעלי חיים, ושנערכים ניסויים רבים ללא צורך רפואי.

"למדנו איך לבנות חזרה את האמון שלו בבני האדם". ג'וני

***

ב-1994 התקבל בכנסת "חוק צער בעלי חיים",  שם יפה ומנקה מצפון ל"חוק ותקנות לניסויים בבעלי חיים" כפי שהוא מופיע שם בסוגריים.  החוק עוסק במגוון רחב של תחומים הנוגעים לפיקוח על הניסויים, לגופים המורשים לאשר אותם ולניסויים עצמם ובכלל זה הקמת מועצה לניסויים בבעלי חיים. החוק מתיר ניסויים בבעלי חיים, אך מטיל הגבלות:

• · הניסויים ייערכו מתוך הקפדה על מזעור הסבל והכאב.
• · לא יינתן היתר לעריכת ניסוי בבעלי חיים שאפשר להשיג את מטרתו בדרך חלופית סבירה.
• · אסורים ניסויים לבדיקת מוצרי קוסמטיקה לניקיון.
• · היתר לעריכת ניסוי בבעלי חיים יינתן מטעם ועדה שמינתה המועצה מבין חבריה.
• · בוועדה הארצית יישבו שלושה חברים לפחות, ובהם וטרינר, חוקר מתחום מדעי החיים או הרפואה וחבר שאינו מתחומים אלה.

ניסויים בבעלי חיים נערכים היום במגוון מוסדות, ובהם אוניברסיטאות, מכוני מחקר, בתיחולים וחברות מסחריות. גם תחומי המחקר של ניסויים אלה מגוונים: מדעי החיים, רפואה, פסיכולוגיה ועוד.

מוסד המעוניין לערוך ניסויים בבעלי חיים צריך להגיש בקשה למועצה לניסויים בבעלי חיים. במועצה חברים 23 אנשי המקצועות הרפואיים, המשפט ונציגי משרדי הממשלה. רק שלושה מתוכם נציגי ארגוני צער בעלי חיים. משם עוברות הבקשות לוועדות ממונות, הכוללות ברוב המקרים את נציגי המוסדות ואפילו נציגי החברות המסחריות עצמן המשתמשות בכלבים לניסויים. אבסורד.

ב-2004 מתח מבקר המדינה ביקורת חריפה על הרכבן הבלתי מאוזן של הוועדות הפנימיות שבעצם מפקחות על עצמן, אך מאז לא השתנה הרבה. באף אחד מהדו"חות או הדיונים שהתקיימו בפורומים לא התייחסו לנזקים הנפשיים הנגרמים לכלבים האלה. החיים בבידוד, כשהקשר האנושי היחיד שהם חווים מתבטא בהאכלה או בכאב.

קשה לשקם כלב אחרי חיים בכלוב במשך שנים. הנזק עצום ועל כן כלבי המעבדה מסיימים את תפקידם בגיל 6 עד 7 ומומתים, כמו מבחנה שאין בה עוד צורך.

וג'וני? לפעמים אני חושבת עליו כגור, נפרד מאמו, מפוחד, מאבד כל מאפיין "ביגלי" של שמחה וסקרנות ובמקום לרחרח את העולם ולצוד כדורים הוא נקשר ברתמה באור בוהק ומועבר בכלוב הלוך ושוב מהמעבדה ואליה. איזה כלב מפואר הוא יכול היה להיות.

בתהליך אטי, בליווי אנשי מקצוע, למדנו איך לבנות חזרה את האמון שלו בבני האדם, ליהנות מטיול ארוך וריצה בים, אני זוכרת איך התרגשנו בפעם הראשונה שהוא שיחק עם גרב, בפעם הראשונה שהוא ליקק אותנו או למד לעשות סיבוב. ג'וני התגלה ככלב מקסים, צמא לאהבה ולמגע, אוהב מקלחות וחולה על גזר.

היום, בגיל 14, הוא מזדקן בנחת ונמצא אצלנו אותו מספר שנים שהיה במעבדה. היום כבר עברנו את שלב הפיצוי והגענו לשלב הפינוק האולטימטיבי. אני חושבת שאם זה היה תלוי בו, הוא היה חי בתוך החיבוק שלי. לא הייתי מתנגדת.

מאת: נילי פילוס