אם נשים בצד את כל הקלישאות על אשדוד, על הועדים של הנמל, על העובדה שחצי אשדוד עובדת בנמל או שרובם גרוזינים שהפכו גאורגים, את ריח הדגים, רעש הנרגילות ואת העובדה שאנחנו גרים רק 10 דקות מיבנה… כמשל מוזיאון חיל האוויר שהוא רחוק 10 דקות מבאר שבע.
אשדוד היא מזמן לא עיר הנמל, הנמל נמצא בה, זו עובדה, כך גם המשכן לאמנויות הבמה, על שלל הפסטיבלים ואזכיר רק את הקרוב שבהם, פסטיבל מדיטרנה.
בפסטיבל השנה יופיע הזמר, היוצר והמלחין גורן ברגוביץ, את הזמר, היוצר והמלחין היגוסלבי גיליתי ממש במקרה לפני 15 שנים בפסטיבל הג׳אז באילת, יחד עם זוגתי קנינו כרטיס למופע ולא ידענו מיהו, ההפתעה הטובה נשארה לאורך זמן בזכות דיסקים שקנינו בסוף המופע שמדורג אצלי בחמישייה הראשונה (וראיתי מופעים בחיי), אולי בגלל חוסר הציפייה ואולי בגלל שזה שונה, מיוחד ואחר מכל מופע ג׳אז שראיתי או מופע בכלל.
באשדוד החדשה שלי גורן ברגוביץ מגיע אליי הביתה, לאשדוד, אני נכנס לאינטרנט, מזמין מקום ויכול לצאת מהבית רבע שעה לפני המופע, על ג׳ינס וטי שירט. לאשדוד החדשה שלי כולם מגיעים מכל הארץ ואמן שלא הרבה מכירים סוגר את הקופות חודש מראש, כאן באשדוד.
באשדוד החדשה שלי יש הופעות שניתן לראות רק באשדוד, רדיו רמאללה ולילות מגרב ועוד הרבה שילובים ואמנים בינלאומיים שמגיעים לראשונה לישראל, וישהו בבתי המלון שקמו בעיר.
באשדוד שלי, יפתח בית חולים חדש חדיש ומחודש, יד ראשונה מהניילון עם כל החידשים והתשתיות הכי מתקדמות בעולם הרפואה, אפרופו ״תאכלי אבק אשקלון״…
באשדוד שלי החופים הכי שווים ועל זה אפילו התל אביבים לא מתווכחים, ואשדוד שלי היא עדיין צעירה והיא רק בתחילת הדרך.
אז נכון, אשדוד שלי רחוקה מאוד מניו יורק ניו יורק, ואפילו מתל אביב במובנים רבים, יש פה עוד מלא מה לעשות והפוטנציאל הענק רק מתחיל לבעבע, אין ספק שהתחלנו להרים את הראש, ושום ועד נמל, ריח דגים או חבורת קריוקי תוריד לי את הגאווה המקומית.
ב-11 ביוני אני הולך לראות את גורן, אשתה קפה בבית קפה מקומי ואפילו יש מצב שאחזור הביתה בהליכה. זה צעד קטן בשבילי, צעד יותר משמעותי לעיר אשדוד.
