מאת לאה גרזון
החיים מספקים לנו סיבות רבות לדאגה:
– האם נצליח בעבודה/בעסק?
– איך נכסה את התשלום המתקרב של המשכנתא?
– מי יוציא את הילדים מחר מהגן?
– מה חושב עלינו הבוס/החבר/ההורה/הילד…?
– מה יהיה עם הילד/ה בצבא/בטיול/בבית הספר?
– האם אשאר לנצח לבד בלי זוגיות / תקוע בזוגיות לא מוצלחת?
מילון אבן שושן מגדיר את הדאגה: "רוגזה, חרדה, חשש מפני העלול לבוא, טרדה הכרוכה בצער וברוגז".
חלק מהדאגות קטנות בעינינו ואינן מטרידות אותנו, אך אחרות הן כבדות משקל והרות גורל בעבורנו. אם איננו נזהרים, אנו עלולים להישאב לתוכן ולמצוא את עצמנו מוטרדים מהתוצאות האפשריות, "אובססיביים" לנושא המטריד ושקועים בחשש מפני העלול לבוא.
אם נדמיין פנים של אדם, נוכל לצייר בועה במקום בו המוח נמצא, "בועה של דאגה".
מה גודל הבועה? כמה מקום היא תופסת בחלל המוח?
אדם דואג יכול להגיע למקום בו "בועת הדאגה" תופסת את כל החלל במוחו. אדם זה יהיה מוכוון הבעיה, יחשוב רק עליה ולא יהיה פנוי למשימות אחרות בחייו. ברוב המקרים נראה אדם זה "צמוד" לפלאפון, למייל, לפייסבוק ולחדשות, מחכה לתוצאה/לעדכון, ממתין לכל שינוי והתקדמות, קפוא, חסר מעש ופאסיבי מצפה לשינוי המיוחל.
כשאנו נותנים לעצמנו לשקוע בבעיה המטרידה אותנו, אנו עסוקים ב: מה יקרה אם… הלוואי ש… אם רק היה…. אני חייב… אנו מרגישים מסכנות וקורבנות וממתינים למישהו שיעשה משהו.
הדאגה, הינה טבעית, והיא מפנה את תשומת ליבנו לסכנות או משימות העומדים בפנינו. אך אם היא משתלטת עלינו, היא מנציחה את הבעיה, מונעת מאיתנו מהתמודדות או ממציאת פתרון והקלה לבעיה.
אם נחזור לפנים של האדם שדמיינו לפני כן, נוכל להוסיף בצד "בועת הדאגה" בועה של מכוונות לפיתרון. ככל שהיחס בין גודל הבועות הוא לטובת "בועת המכוונות לפיתרון", כך נמצא את עצמינו יותר ויותר דנים בשאלות: מה אני יכול לעשות כדי לפתור את הבעיה או להקטין את הסכנה? איך אני יכול לנצל לטובתי את המצב שנוצר? מה אני יכול ללמוד מהמציאות שנקלעתי אליה ואיך אני צומח ממנה?
כלומר, ככל שנצליח להקטין את "בועת הדאגה" ולהגדיל את "בועת המכוונות למשימה", כך נוכל לתרגם את הדאגה להתמודדות, לרתום את החשש לפעולה, לצאת מהקיפאון והחידלון לתחושת רווחה ואור, וכתוצאה מכך להקטין את הסכנה/המשימה/הבעיה העומדת לפנינו.
איך עושים זאת?
א. מזהים את הדאגה, מבינים ממה היא נובעת. ומגדירים את הקושי/אתגר/משימה/סכנה העומדים לפנינו.
ב. מבינים ומקבלים שאיננו יכולים לשלוט בכל המתרחש בעולמנו ובחיינו. וכל שאנו יכולים הוא לעשות כמיטב יכולתנו להשפיע על הנעשה.
ג. בוחנים את דרכי הפעולה העומדים בפנינו.
ד. בוחרים את דרך התמודדות הרצויה לנו.
ה. מבצעים את הצעד הראשון ולאחריו את הצעד שני…
ו. ממלאים את מחשבותינו באמונה – שאנו עושים כמיטב יכולתינו, והשאר נתון בידי אלוקים/היקום לעשות.
ז. מאמינים שההצלחה בדרך אלינו ואך טוב יגיע אלינו.
זה לא פשוט לעשייה, אך עדיף מהישאבות למעגל הדאגה.
בהצלחה!
לאה גרזון – מאמנת אישית, משפחתית ועסקית. המפתח לצמצום הפער בין הרצוי למצוי, נמצא בידיך. תחשבו על זה, תחשבו איך אתם עושים את זה, ותעשו!
מקור המאמר: Articles.co.il/לאה גרזון
