במהלך חצי השנה האחרונה, הייתי חלק ממסע שעברו המתאמנים שלי, חלקם בקבוצות, חלקם בשלט רחוק דרך האפליקציה שלנו וחלקם באופן אישי. כל אחד והדרך שהתאימה לשגרת חייו.
כמו כל מסע, גם כאן היו רגעים נפלאים והיו רגעים קצת מאתגרים. אבל גם ברגעים המאתגרים מצאנו יחד את הדרכים להמשיך במגמת התקדמות למטרה שהצבנו יחד, כל אחד בהתאם ליכולות שלו הן בפן הפיזי הן בעומס היומיומי .
שגרת האימונים היתה לא פשוטה ולא מובנת מאליה, במיוחד לחבר'ה שעובדים פיזית. לעיתים נדרשנו לבצע שינויים והתאמות בהתאם לעומס היומיומי של המתאמן על מנת לא להגיע לפציעה. לפעמים עדיף להקל באימון ולפספס אימון בודד, מאשר להעמיס ולא להקשיב לגוף, מה שיוביל לפספוס רצף של אימונים.
שילבנו אימוני מדרגות, עליות, אינטרוואלים, טמפו ועוד. כל זה כדי להגיע בגרסה הכי טובה ומשופרת של עצמנו אל קו הזינוק.
מסיבת הסיום בפתח, אז באמת אחרי תקופת אימונים עמוסה ומאתגרת שדרשה מאיתנו המון משמעת ומאמצים מעבר למאמץ הפיזי, הגענו לתקופת ה"טייפר" (חידוד).
זה הזמן לעשות ליטושים אחרונים, לעבוד על מהירות, לבנות אסטרטגיה ליום המרוץ ולהיצמד אליה. כי אווירת המרוץ גורמת לנו להשתולל, להגזים בקצב הריצה וזה עלול לשבש את כל מה שתכננו ועבדנו עבורו תקופה לא מבוטלת.
אולי לא נהיה רצים אולימפיים או משהו כזה, אבל אנחנו כן יכולים להתחרות בעצמנו, להשוות את עצמנו לגרסה שהיינו בתחילת הדרך.
כל זה יושב לנו בראש פיקס אחרי שתרגלנו ונשאר לנו להגיע ליום המרוץ כשאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו באים לעשות וליהנות מהמסיבה הכי טובה בעיר, טומורולנד של עולם הריצה בארץ.
אז להסתכל על העיר המדהימה הזו תוך כדי ריצה, לחייך לצלמים, ליהנות מהעידוד במיוחד של הילדים, ובקיצור – ליהנות מהדרך. עבדתם קשה עד כאן ועכשיו זה הזמן שלכם ליהנות מזה. בהצלחה.
