התחדשות עירונית הנה אחד המפתחות לצורכי הדיור של ישראל בעשורים הקרובים המשלבת את כלל האינטרסים הקיימים במערכת, שכן היא מאגדת בתוכה שימוש בתשתיות קיימות, החייאת מרכזי ערים ושדרוג הנכסים הקיימים, מבטיחה שמירה על שטחים פתוחים ויוצרת עושר בשכבות אוכלוסייה נטולת משאבים. כלומר, מספקת פתרון משולב הן בתחום הכלכלי- פתרון משבר הדיור, והן בתחום החברתי- שיקום שכונות שהוזנחו.
ההתחדשות עירונית אם כן, היא הביטוי החם של השנים האחרונות, ואולם על אף הפוטנציאל הרב הגלום בה אינה מתקדמת כמצופה. הכדאיות החברתית והכלכלית אינה מוטלת בספק, אך בכל זאת הפרוייקטים תקועים והתמונה עגומה. ההתחדשות העירונית ושיקום שכונות, למרות הישגים פרטניים מועטים, נכשלו בקנה מידה לאומי. פרויקט 'התחדשות עירונית' של משרד השיכון והבינוי משנת 1995 ותהליכי הפינוי הבינוי והעיבוי למיניהם לאורך השנים הובילו למימוש של 28 פרויקטים בלבד.
חוסר הבנה של הדיירים את זכויותיהם, רשויות מקומיות שאינן בקיאות דיה בתכנון של התחדשות עירונית, היעדר תוכניות מתאר, "מעאכרים" שנכנסו לענף ותהליכי תכנון שגם כך ארוכים- תרמו להנצחת המצב הקיים בשכונות המצוקה.
הקמת הרשות להתחדשות עירונית באה לשחרר חסמים ולתת כלים לפתרון כשל שוק זה. הרשות שתוקם, תאיץ את תהליכי מימושם של מיזמי פינוי בינוי ותמ"א 38 לסוגיהן, תאתר אזורים עירוניים שבהם ניתן לקדם תכנון שיחדש את פניהם, תהא המקור להנגשת המידע בגין הזכויות לדיירים ותתן כלים מקצועיים וכלכליים לרשויות המקומיות. כמו כן, הרשות מוסמכת להכריז על מתחמים לפינוי בינוי לצורך מתן הטבות מס, תמליץ על הקצאת קרקע משלימה מהמנהל ותנהל את המשאבים לקרן להתחדשות עירונית ולוועדות המקומיות.
הקמת הרשות להתחדשות עירונית אם כן, היא פרוייקט לאומי ראשון בחשיבותו. המשמעות היא שבניינים חדשים יחליפו בניינים ישנים, יהיו אפשרויות דיור חדשות, תוספת של מאות אלפי יח"ד בעיקר באזורי הביקוש מה שמהווה הזדמנות חברתית לשדרוג ופיתוח השכונות שהוקמו בעבר ע"י המדינה והוזנחו.
