חיכינו וחיכינו והנה סוף סוף הגיע חג הפחמימות הגדול של היהודים – חג החנוכה! איזה כיף זה הא? להתחנן לאבא ואמא לדמי חנוכה ואז כשהם מסרבים ללכת להתחנן לסבא וסבתא ולקבל 20 שקלים, כי הם לא כל כך סגורים על שער השקל הנוכחי ובתקופתם יכולת לקנות עם זה בית, מדהים.

ביננו? אין כמו להיות ילד בחנוכה, הריחות, הטעמים, הצרחות של "תגיע הביתה עד 17:00 מדליקים נרות!!". לשמוע את אמא אומרת לאחיות שלה בטלפון שהיא "לא נוגעת בסופגניות השנה! אני קונה את זה בשביל הילדים!" ולדעת טוב מאוד שהמקום היחידי שאמא אוכלת סופגניות זה בדרך מהסופר לבית ובדיוק בגלל זה קופסא של 10 סופגניות מגיעה הביתה תמיד עם 7.

ואם בסופגניות עסקינן, מישהו יכול להסביר לי לאיפה לעזאזל נעלמו הסופגניות הנורמאליות? אלה הגדולות, השמנות, עם הריבה האדומה באמצע, אלה שאתה אוכל אחת ומבין שאתה ברגעים אלו ממש על סף מדרון חלקלק של לפחות עוד 3 כאלה או עד שתתעלף מהרעלה קשה של אבקת סוכר. סופגניות כאלה שאתה לא יכול לנשום לפני הביס הראשון כי החדר יתמלא בערפל לבן ומתוק, ואתה תראה כמו אחד שנפל חזק לסם. כי זה נכון, אתה מכור לסופגניות האלה.

אבל היום? מה יש היום? ידיעות אחרונות מפרסמים כל שנה את "מצעד הסופגניות השוות". למי שלא יודע על מה מדובר, אני אחדד. מדובר תכל'ס ב"מצעד הסופגניות השוות כמו הבית שלכם", בו מתוארות כל הסופגניות הכי יקרות וחסרות הגיון ופרופורציה בכל הקשור לסוכר, קרם, שוקולד, חלווה, פיסטוק וכל מה שראיתם אי פעם בקונוטציה מתוקה. הכל נמצא על הסופגניות האלה.

ההיגיון מכתיב שאם אתה שם יותר דברים על הסופגניה שלך, היא תצטרך יותר שטח, היינו לאט לאט להפוך למלאווח. אבל לא לא לא אומרים רולדין, קאנאפ'ס, ביסקוטי, ג'ייקובס ועוד, ההיפך! בואו נקטין את הסופגניה לממדי ביס וחצי ונעמיס עליה את כל מה שנראה לנו יגרום להתקף סכרת. הגיוני.

אני אומר די עם זה, באמת. לא יקרה לאף אחד כלום אם טיפה נחזור למקורות ונשלם על סופגניה שמנמנה ומלאת ריבה וחן בין 2 ל5 שקלים. אין צורך בסופגניית מיני מחוטבת, עם כתר קצפת ומזרק מחית תותי הימלאייה, שאשכרה מנסה לשכנע אותנו שזה בסדר לשלם עליה בין 9 ל14 (!!!!!!) שקלים חדשים.

מעבר לסופגניות, בכל חג וחג שיש לנו, בואו ננסה לחזור טיפה אחורה ובאמת ליהנות מהמהות של החג ולא מכל המסביב המיותר והגרנדיוזי.

חג שמח ושנזכה לשנה הבאה בסופגנייה רגילה.