אינספור פעמים שמעתי והסכמתי עם הדברים הבאים, "כמה כוח יש לקבוצה ואיך זה תורם לרץ ולחברים סביבו, גם בחוויה הרגעית וגם בהתפתחות האישית של כל אחד מחברי הקבוצה".

בסוף השבוע שעבר השתתפתי בפעם השניה בחיי במרוץ שליחים.  מירוץ של 24 שעות שבו מרגע ההזנקה כל אחד מחברי הקבוצה יוצא בתורו למקטע ריצה של 11.5 ק״מ.
אפשר לעשות את זה בקטע של פאן וגיבוש ואפשר לעשות זאת בצורה קצת יותר תחרותית ולשאוף לסיים כמה שיותר מקטעי ריצה.

השנה, בנוסף לרביעייה שלי שאיתה אני רץ ומתחרה בשגרה, השתתפה גם שמינייה מקבוצת הריצה שלי בפעם הראשונה.
החבר'ה הגיעו סקפטים ועם חששות אבל יצרו אחד לשני חוויה בלתי נשכחת!!

כי במרוץ עצמו שאתה 24 שעות מנותק קצת מהשגרה היומיומית במדבר עם חברים כל-כך טובים ומטרה משותפת, אתה מבין כמה אתה תלוי בחברי הקבוצה והם בך.
כל רץ שסיים מקטע, דאגו לו שיאכל וישתה וינוח כדיי להתאושש מספיק טוב למקטע הבא. בנוסף, ההתעניינות הפרגון והתמיכה אחד כלפיי השני היו אדירים, כאלה שנתנו המון כוח למקטע הבא וגם העצימו את החוויה של כל אחד מהמשתתפים.

אז נכון שזה לא משהו שאני רגיל אליו ביום יום שלי, אבל ברור לי שמדי פעם כל אחד מאיתנו צריך 24 שעות כאלו שמלמדות על הרמוניה, מטרה משותפת והתמודדות עם אתגר אישי וקבוצתי…וכן, גם להנות מהשקט המדברי.

היום, יותר מתמיד, אין לי שמץ של ספק כמה לקבוצה יש חלק בהתפתחות של כל אחד מהרצים.

00