שלושה פוליטיקאים יושבים הבוקר ושותים את הקפה וחושבים לעצמם… איך הם הצליחו ואנחנו לא?

הבוקר התעוררה מדינת ישראל למפץ פוליטי, בני גנץ ויאיר לפיד החליטו לשים את האגו בצד ולשים את המדינה לפני האינטרסים האישיים. האיחוד המורכב הצליח בעיקר מתוך הבנה שלבד לא ניתן להחליף שלטון.

הסיפור של המדינה קרוב מאוד לסיפור של אשדוד, מה שאנחנו חווים היום תחת הסיסמא ״רק לא ביבי״ חווינו באוקטובר האחרון כ״רק לא לסרי״, ההבדל הגדול הוא בעיקר… בבגרות המנהיגים שהצליחו להתמודד עם אתגר הרבה יותר גדול והרבה יותר משמעותי מאיחוד מקומי.

מתוך תקופת הבחירות: רגע לפני הגשת הרשימות

היום, כששניים מתוך שלושת הפוליטיקאים יושבים באופוזיציה וקולם כמעט ונאלם קשה שלא להשוות את שני המקרים. כולנו זוכרים את יום הגשת הרשימות לבחירות המוניציפליות והתקווה של המחנות שמשהו יקרה. זה לא קרה.

זה לא קרה כי השלושה לא ידעו להיכנס לחדר ולבחור סוקר, זה לא קרה כי השלושה לא ידעו לבחור ולנסח 5 שאלות שהסוקר ישאל אבל זה לא הצליח כי היה שם הרבה אגו.

אין שום ערובה שהאיחוד הזה יצליח להפיל את השלטון של נתניהו אבל דבר אחד בטוח, ניתנה תקווה, ניתן סיכוי סביר וניתנה אלטרנטיבה ראויה. ועוד דבר בטוח, השלם יהיה שווה הרבה יותר מסכום חלקיו.

עוד לקח שאולי נזכור במערכות הבאות. או שלא.