המשא ומתן להקמת קואליציה כבר מתחיל בגישושים, השותפות הטבעיות ככל הנראה יהיו הראשונות להיקרא לשולחן הדיונים, את המשא ומתן ינהל בפעם השלישית גבי כנפו שכבר למד דבר או שניים בניהול המערכה.
אחרי ש״ס, יהדות התורה ומשה בוטרשוילי שהביעו נאמנות במהלך הקמפיין והגיוני שייכנסו ראשונים, יתחיל המו״מ האמיתי.
בדיוק כאן, נכנסת ההזדמנות האחרונה לתיקון מצד שמעון כצנלסון ואלי לחמני לעשות תיקון ולשים את הרגש הסוער, יצר הנקמה וכאב הלב בצד ולקחת אחריות על טובת העיר.
לחמני שעמד בלחץ ולא חתם על מסמך העקרונות שקרא יום לפני הבחירות לא לשבת עם לסרי עליו חתמו כצנלסון וגלבר, עומד במצב נח יותר מכצנלסון שיצטרך להתמודד עם שבירת מילתו וחתחימתו. גלבר ככל הנראה לא תהיה רלוונטית למשא ומתן ומקומה באופוזיציה מובטח.
למרות הקושי, צריכים השניים לקחת את הזמנתו של לסרי לקואליציה בשתי ידיים ולשים הפעם את האגו בצד, הם השתמשו בו פעמיים וקיבלו תוצאות הפוכות ממה שרצו.
זו בדיוק ההזדמנות לנצל את הכח שכן קיבלו ולייצג את קהל היעד שלהם מהמקום בו יש השפעה, המקום בו העשייה קיימת ולא להשאיר את התיקים הכי משמעותיים לחברי מועצה שמנוגדים לעקרונות קהל הבוחרים שלהם.
זה הזמן להכניס לעשייה משמעותית את הצעירים שלכם שכל כך התגאיתם בהם, דמויות חדשות במועצה כדוגמת שלושת עורכי הדין חנוך דרך ארליך, אורית אלמוזלינו ואופיר לסרי חייבים להיות חלק מההנהגה הבאה, לייבש אותם באופוזיציה לחמש שנים זה גזר דין מוות פוליטי ופספוס הזדמנות היסטורית לסמן הנהגה חדשה.
אם בכל זאת יחליטו לחמני וכצנלסון להיכנס עם הראש בקיר המרוויחות הגדולות יהיו 3 הסיעות היחידות שבאו לתת עבודה ומראש מכוונות לקואליציה, הלביאות, אשדודים ואלי נכט לא מתכוונים לפספס את ההישג המשמעותי שלהם, 2 המנדטים שלהם יכולים להשתדרג באופן משמעותי במידה ויהוו לשון מאזניים בהיעדרם של לחמני וכצנלסון.
מדובר בהזדמנות הסטורית למועצה מגוונת, צעירה, שרצה הגורל ויכולה לראשונה לשקף את פני העיר, נכון שלא כולם קיבלו את מה שחלמו אבל זו בדיוק העת לשים את העיר אשדוד ועתידה בעדיפות ראשונה, אחרת ב2023 תדעו מראש שאשדוד לא תשכח וככל הנראה לא תסלח.