בימים אלו של וירוס הקורונה, כשאנו חיים באי וודאות גדולה, נאמר לנו, שהבידוד היינו פקטור משמעותי למניעת הידבקות קהילתית. לאורך ההיסטוריה, ובימינו אנו, בידוד הוא העונש הכבד ביותר. ואולם, אנשים רבים עם מחלות רקע מכניסים עצמם לבידוד מרצון. אז מה השתנה כאן? להיות בבידוד כבר לא עונש גדול?
למעשה, 2 אלמנטים החשובים מאוד לרווחתו של האדם מתקיימים כאן:
- בחירה חופשית – האדם בוחר בחיים ולכן יבחר לשמור על עצמו בבידוד.
- המעטפת הקהילתית נשמרת – ומרחוק . תחושת השייכות המשפחתית נשמרת. יש יכולת לקיים אינטראקציה חברתית מרחוק .
חשוב לזרום עם השינויים ולשמור על תחושת השייכות בכך שנמשיך לשמור על קשר עם הורינו המזדקנים, ילדינו, המשפחה המורחבת, חברים ואחרים בקהילה הנמצאים בבידוד.
בני הגיל השלישי הם העורף של המלחמה בקורונה, הם נכנסו לקבוצת סיכון מאוד משמעותית והבידוד הוא על משקל הצלת חיים. בואו נעזור להם ולנו לעבור את ימי הבידוד בתחושה שלא שכחנו אותם, שאכפת לנו, שיש להם עורף קהילתי.
ונזכור את דבריו של פרופ' ויקטור פרנקל, ניצול שואה: " אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר על הגרוע מכל כמו הידיעה כי יש משמעות לחייו"
בואו נעזור זה לזה ובעיקר לאלה שבבידוד, וניתן להם משמעות.
