אפשר לומר שאנחנו חיים בעולם די תחרותי. בטח חלקכם נאנחים עכשיו ואומרים 'אויש, נו, אבל אני לא תחרות'". אז זהו, שכולנו תחרותיים אם נרצה ואם לא זה חלק מהDNA שלנו כבני אדם. זה חלק מהמוטיבציה שלנו לבצע פעולות בסיסיות ושינויים בשגרה שלנו.
מהרגע שנולדנו בערך נכנסנו לתוך מעגל של תחרויות והשוואות ואנחנו גדלים לתוך זה בלי לשים לב ממש. בכיתה א' זה תחרות בין הילקוטים בכיתה ו' זה השוואות של ציונים שבעיניי דווקא מאוד מעודדת העתקות, ובכיתה יב' איזה טסט עברת וכף הלאה…
תחרות שמתנהלת לפי קצב ההתקדמות של המתחרה שלנו יוצרת שחיקה מנטלית והתעסקות תמידית במתחרים שלנו, ואנחנו מאבדים ריכוז בהתקדמות וההתפתחות שלנו. בנוסף לכך זה גורם לקטלוג ופילוג, דבר שלא יעיל לטווח הארוך כלל.
צריך נזכור שהתחרות היא ביחס אלינו והיא כאן תמיד ואין בה משהו רע. היא מחיה את הרעיונות שלנו מעוררת בנו יצירתיות, שאפתנות ובכלל רצון כלשהו לקום בבוקר, במטרה לעשות,להתקדם ולשנות וליצור טוב עבורנו ועבור הסביבה שלנו. אבל כל זה בתנאי שהתחרות שלנו מכוונת ביחס לעצמנו, שהאנרגיה שאנחנו משקיעים תהיה עבור המטרות שנכונות לנו, ולא ביחס להתקדמות או יעד של מישהו אחר.
וברגע שנכיר ביכולות שלנו ונתחרה מולם הכל ייראה אחרת גם ההתקדמות שלנו גם המוטיבציה וכך נהיה יעילים יותר ותחרותיים יותר ביחס לעצמנו.
