רגע לפני שמסתיימת חופשת חול המועד צריך לעצור רגע ולהסתכל על מה שכן קורה. זו הפעם השלישית השבוע שאני מקבל טלפונים מחבריי מהמרכז שנמצאים באשדוד בעקבות מופע כזה או אחר שמתקיים בעיר. פסטיבל ״תור הזהב״ משדרג את דימויה של העיר אשדוד על זה אין אף חולק, מופעים שנבחרו בקפידה ושילובים מנצחים שניתן לראות בערב אחד, חד פעמי ורק באשדוד. האירועים מתנהלים בסדר מופתי ולא פעם נשמעים ליחשושים של באי המופעים כי לא מאמינים שמדובר באשדוד. נכון שזה בתשלום, נכון שלא כל אחד יכול להגיע ומספר הכרטיסים מוגבל אך כולנו צריך להרגיש גאים שאירועים כאלה קורים בעיר שלנו.
אשדוד, שקיבלה לאחרונה כמה מכות תקשורתיות בעקבות דמויות כאלה ואחרות שפוגעות בשמה של העיר, מציגה פסטיבל בסדר גודל של ״תור הזהב״ המהווה רק פרומו לפסטיבל גדול ובינלאומי רחב יותר שבא אחריו… ה״מדיטרנה״. הפסטיבלים ממצבים את אשדוד במקום גבוה יותר ומפתה את תושבי אשדוד להיחסף לתרבות בצורה נעימה ונגישה.
עם נגן הפסנתרן האגדי מורי אל מדיוני
לא מדובר באירועי ״אופיום להמונים״ בהם מביאים כמה כוכבי ילדים בחום אימים ומסמנים וי על אירועי פסח, אלא מדובר באירועי בוטיק שמכבדים את התרבות, את האמן ואת הקהל. ההפקה מדוקדקת ומביאה את החוויה לשיאים חדשים.
עם חנה אזולאי הספרי
על כל חלום הפסטיבלים אמון החולם, מוטי מלכא, מנכ״ל המשכן לאמנויות הבמה שמזמן יצא ממשבצת המשרד והפך באופן רשמי לשר התרבות של אשדוד. אחרי שהביא את המשכן לרמות ניהול ותחזוקה שמתקנאים בהן בכל הארץ שם מלכא נעלי ספורט ויצא לחרוש את מגרש הפסטיבלים.
ד״ר יחיאל לסרי – יכול להיות מרוצה
כל מי שחושב שכאן נגמרים החלומות של מוטי מלכא כנראה לא ממש מכיר אותו, מגירתו מלאה תכניות. תכניות שנראו כחלום אשדודי אבל עכשיו, שתקרת הזכוכית התנפצה לרסיסים, השמים הם הגבול.
