לפני כשנתיים וחצי, התבקשה מוכרת שעבדה בחנות (כיום בת 25) להחליף בובת ראווה בחלון של החנות. כאשר החלה במטלה וטיפסה על הסולם,

התמקמה בשלבי הסולם העליונים והסולם איבד את אחיזתו בקרקע והיא נפלה ממרום גובהו. כשהצעירה ניסתה לקום מהנפילה, אחז בה כאב עז ברגלה.

תוך כדי שהיא מתפתלת מכאבים, הובהלה לבדיקות בקופת החולים ושם נמצא כי היא סובלת מחבלה סיבובית בברך ומפגיעה במיניסקוס.

הצעריה פנתה לעורכי הדין דביר שמעיה ומיכאל מירל (ממשרד שמעיה-מירל שבאשדוד), והם הגישו בשמה תביעה למוסד לביטוח לאומי, על מנת להכיר

בפציעה כתאונת עבודה.

בתביעה נטען כי מאז התאונה, הצעירה סובלת מכאבים עזים ומהגבלה של יכולת התנועה וכי טיפולי הפיזיותרפיה הרבים שביצעה לא שיפרו את מצבה.

עוד טענו מייצגיה כי מאז התאונה היא לא שבה לעבודתה, והיא הועברה לתפקיד מזכירות אשר השכר בו נמוך משמעותית.

ע"ד שמעיה ומירל הצליחו לקבל תוקף לדרישתם בשם הצעירה במקרה כתאונת עבודה, ווועדה רפואית שבדקה את מצבה אישרה לצעירה נכות צמיתה

בשיעור נמוך, והיא זכתה לגמלה חד פעמית של 30,000 ₪. בנוסף, מו"מ שנוהל מול הרשת נשא פרי גם כן, והיא תפוצה בעוד עשרות אלפי שקלים.

לדברי עורכי הדין, ההכרה משמעותית וחשובה לצעירה, בעיקר משום שבעתיד אם תחול חלילה החמרה במצבה, תוכל זו לפנות לבביטוח הלאומי ולדרוש

בהכרה שתאפשר לה המשך פיצוי במידת הצורך.

נציין כי בריאות כמובן לפני הכל, אך לא פחות מכך – במידה וחלילה קורה מקרה, רצוי וראוי להתנהל נכונה מול הגופים הנדרשים.