"את המסע הזה לפולין, אני ומשלחתי בוודאי לא נשכח" אומרת לנו אחת המורות ממקיף ג' שהתלוותה לתלמידי שכבה י"ב במסע המטלטל למחנות ההשמדה בפולין. גם 64 התלמידים שהשתתפו במסע יזכרו אותו כחוויה מטלטלת אשר תחייב אותם להתבוננות שונה על העולם ועל האדם. מסע מטלטל בעקבות השואה.
יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ושר בממשלות ישראל, אחראי על לא מעט אמרות שפר אשר נכנסו למאגר הציטוטים ההיסטוריים של מדינת ישראל, אך דומה שהציטוט "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל״, הוא מהציטוטים היותר מושמעים בהקשרים שונים הקשורים בתולדות ישראל בעת האחרונה ובגיבוש הזהות הלאומית. כך גם בנושא המסעות לפולין. לציטוט זה יש משמעות במיוחד לאור כך שבשנים האחרונות התעורר דיון סוער לגבי חשיבותו של המסע לפולין וערכו החינוכי הן ברמת התלמידים בבתי הספר העל יסודיים והן ברמה הלאומית האמונה על שימור הזיכרון הלאומי. "לצערנו, העדויות החיות של ניצולי השואה והזוועות שהם עברו בכל שנות ההשמדה על אדמת אירופה, הולכות ונעלמות, וכל מה שנותר לנו כבני נוער צעירים, דור נושאי הלפיד ומשמרי הזיכרון, הוא להעביר את אותם הסיפורים הלאה לדורות הבאים" אומרים תלמידי מקיף ג' שנוטלים חלק במסע לפולין.
מי שיצא למסע לפולין יודע שמדובר במסע מטלטל, רגשית ותודעתית, הפותח בפני הצעירים צוהר לעולם דואב וטעון המספר את סיפור חיי הנספים באמצעות מיליוני חפצים ואנשים שמספרים סיפור. "אין ספק שלולא המסע הזה, רובנו לא היה שומע על הסיפורים הללו" אומרים התלמידים במסע ומעודדים את המערכת להכריע בשאלת החשיבות שמייחסים למסע זה.
בשבוע שעבר יצאו 64 תלמידי שכבה י"ב ממקיף ג' למסע לפולין כשהם מלווים בארבעה מורים. המסע, שעמד בסימן ״לכל איש יש שם״, היה בהחלט מסע מטלטל שנצרב עמוק בזיכרון האישי של כל נער ונערה. "כל תלמיד במשלחת קיבל שני נרות נשמה ועליהם שמות של נספים, אותם הדליק במחנות ההשמדה" מספר אחד התלמידים ומציין כי "בתוך כך למדנו את סיפורם של הנספים, הדלקנו הנרות לזכרם במחנות אושוויץ-בירקנאו, מיידנק וטרבלינקה ובבתי קברות יהודיים וערכנו להם טקס".
הטקס נערך במוזיאון אושוויץ. כל תלמיד קרא שם של אדם שנספה בשואה וביחד נשבעו כולם לזכור ולא לשכוח. "היה זה טקס מרגש אך היה גם רגע בלתי נשכח נוסף כאשר פגשנו באזרחית פולניה, חסידת אומות עולם, אשר הוכיח לנו מחדש כי העולם לא מורכב רק מרוע ואנוכיות, אלא האנושות מספקת לנו גם רגעי חמלה ושמחה" אמרה אחת התלמידות במסע וציינה כי "במהלך השבוע תיעדנו ביומן המסע שהכנו את הרגעים הטובים ואת הרגעים הקשים, כתבנו קטעי שירה ושמרנו על הכתב ובליבותינו את הזיכרונות ממסע משמעותי זה".
