מפקחת מטעם עיריית אשדוד נפגעה בתאונת קטנוע, ודרשה פיצויים מחברת הביטוח של העירייה. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נבעה בנוגע לשיעור הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת כתוצאה מתאונת הדרכים. בית משפט השלום באשדוד הכריע בשבוע שעבר (יום א') בסוגיה זו, וחייב את חברת הביטוח לשלם למפקחת סך של 56,000 שקלים. התובעת, ילידת שנת 1957, נפגעה במהלך עבודתה בתאונת דרכים, בעת שנהגה על קטנוע השייך לעיריית אשדוד. ממקום התאונה היא פונתה לבית חולים, ושם אובחנה פגיעה בברך שמאל. בהמשך עברה התובעת ניתוח בשל קרע של הרצועה בברך, ונזקקה לטיפולי פיזיותרפיה רבים.

המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה, ונקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 15%. התובעת נעדרה מעבודתה בתקופה בת שלושה חודשים, ובמהלך תקופה זו שולמו לה דמי פגיעה, שהועברו על ידי המוסד לביטוח לאומי ישירות לידי המעסיק, ובנוסף קיבלה מענק נוכח הקביעה בדבר קיומה של נכות בסך של 60,000 שקלים. לאחר סיום תקופת אי כושר, היא שבה לעבודתה בעירייה, ולצורך קביעת שיעור הפיצויים בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, נדרש בית המשפט לבחון את שאלת קיומה של נכות תפקודית.

לטענת התובעת, היא סובלת כתוצאה מהתאונה ממגבלה רפואית בברך רגל שמאל. לדבריה היא מתקשה לעמוד במשך זמן ממושך, ואינה מסוגלת ללכת למרחקים. על כן הפגיעה מגבילה אותה במהלך עבודתה כמפקחת בעיריית אשדוד, ואלמלא התאונה היא היתה יכולה להשתכר שכר גבוה יותר. הפגיעה מגבילה אותה גם במסגרת תפקודה בעת ביצוע מטלות משק הבית בתקופת ההחלמה התובעת נאלצה להתנייד בכסא גלגלים, ונזקקה לעזרה מוגברת של בני משפחה בביצוע מטלות יום יומיות. ולדבריה, גם לאחר תקופה זו, היא אינה מתפקדת כבעבר, ונזקקת לסיוע בשכר של עוזרת בית. בנוסף היו לה הוצאות רבות הקשורות לניתוח בברך ולהתייעצות רפואית, ואף צפויות לה הוצאות רפואיות בעתיד.

מנגד טענה חברת הביטוח, על סמך ממצאי הועדה הרפואית, כי הפגיעה אינה מגבילה את התובעת בתפקודה, מאחר ואין קריסה של הברך, או יציבות של הרגל בעת עמידה או הליכה. עוד ציינה כי התובעת שבה לעבודתה כרגיל, היא יוצאת פעמיים בשבוע ללימודים, ואף שכרה כמפקחת במחלקת רישוי עסקים עלה. כמו כן, לתובעת מגבלות רפואיות אחרות, אשר נובעות מפגיעתה בתאונת עבודה קודמת.

התובעת טענה כי אין קשר בין התאונה הקודמת שעברה לכושר התפקוד הלקוי, מאז תאונת הקטנוע, על כן דרשה לקבל פיצויים מחברת הביטוח בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד והפסדי פנסיה, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות ופיצוי בגין כאב וסבל. לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט כי המגבלה ברגל, כתוצאה מתאונת הדרכים, פוגעת ביכולת התפקוד המלאה, ומגבילה את התובעת בהליכה ועמידה ממושכת. עם זאת יכולתה להשתכר לא נפגעה, והיא המשיכה לעבוד בעירייה באותו תפקיד.

באדיבות: www.lawguide.co.il