2 אגדות רוק ישראליות הגיעו אתמול אלינו… לאשדוד. על הבמה הענקית של האמפי פארק עלו בזו אחר זו 2 הלהקות, מהמפוארות שידעה המדינה, כל אחת אחראית על רשימה ענקית של נכסי צאן ברזל שאפילו אין שום צורך לתת דוגמאות.

הבמה היתה מרשימה, הסאונד היה טוב ואפילו מישהו שם למעלה כיוון את אחוזי הלחות לטובת האלפים שהגיעו כי גם למעלה מישהו שמדובר בערב נדיר.

עפ״י הערכה גסה מדובר ב-6,500 עד 7,000 צופים שבצדק הגיעו מכל בארץ לאירוע, אחוז ה״לא אשדודים״ באירוע היה לא קטן והערכות לקבלתם, איך לומר… היתה רחוקה מלהיות מושלמת.

תור ארוך ומייגע לקופות

היות וכמות הקהל היתה ידועה מראש ולא הגיעו עוד 2,000 בהפתעה לקנות כרטיס מישהו היה חייב לקחת את העניין בחשבון. ההמתנה לכרטיסים מרטה את עצביהם של מאות, מה שאולי גרם לאיחור של כמעט שעה מהמועד שצויין בכרטיס הכניסה.

עוד נקודה בעייתית היא דוכני המזון והשתייה במתחם הפארק, אין לי מושג אם השכירות שגובה הנהלת האמפי אסטרונומי או שהסוחרים עוקצים את הקהל האנוס, אבל לעמוד בתור של מאתיים איש בשביל גלידה אמריקאית ב-15 ש״ח? מישהו פה נסחף. גם עם המחיר וגם עם כמות הדוכנים המינימלית וההיצע הדל.

הפיצוי לכל זה התרחש על הבמה, 2 ענקיות הרוק פיצו בביצועים ללהיטים אליהם התגעגענו הרבה מאוד שנים. היו שחשבו שמדובר במופע משולב שהופק עבור הפסטיבל אך בפועל קיבל 2 הופעות נפרדות, תיסלם ראשונה, משינה שניה.

בסוף, כדי שנצא בהרגשה טובה של אחדות, עלו הלהקות יחד וביצעו את ההדרן יחד על במה אחת. רגע היסטורי תרבותי משובח. למרות הקטנות (בתקווה שמישהו יקרא ויתקן) היה שווה להגיע. בגילם המתקדם של האמנים האנרגטיים אסור לפספס כאלה הזדמנויות.