אליאב אסטיוקר ז"ל, לוחם נגביסט בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, היה הרבה מעבר לחייל – הוא היה נער שהאמין בכל ליבו בשליחות ובמשמעות של תרומה למדינה. כמי שגדל והתחנך בבית הספר "אמית י'" באשדוד, במגמת תקשוב, בלט באופיו השקט, בכישרונותיו ובחוש ההומור הייחודי שלו. כבר בתיכון, כשעוד היה תלמיד מצטיין, ניתן היה להרגיש את הרוח הגדולה שהניעה אותו לשאוף גבוה ולראות את השירות הצבאי כפסגת השליחות האישית שלו.
עם גיוסו לנח"ל, אליאב הצטרף לשורות הלוחמים במהלך מלחמת חרבות ברזל, מלא בגאווה ציונית ותשוקה לשרת את עמו. בחטיבה, הוא היה ידוע כחבר נאמן, לוחם מקצועי ואדם מלא בנחישות ובשקט פנימי שהקרין עוצמה סביבו. אליאב נפל בקרב ברצועת עזה, והשאיר אחריו משפחה אוהבת וכואבת – הוריו יעקב וליאת, ואחיו ואחיותיו: אורטל, אלינור, שני, אוריאל, רפאל ומיכאל.
עמיחי אביאור, מחנכו בשלוש שנות לימודיו, מתאר אותו במילים נוגעות ללב:
"אליאב היה נער עם עוצמה של שקט. אדם נחוש, בטוח בעצמו, ברוך כישרונות ואהוב על חבריו. מה שהתחיל כתלמיד ומורה הפך לחברות אמת. הוא היה החלום של כל מורה – נער שממלא את הכיתה באור. הייתה לו שמחה אמיתית בכל הישג – בין אם זה לסיים מסע כומתה או לצאת לקרב למען המדינה. הוא היה גאה להיות לוחם בנח"ל וגאה להילחם למען העם. יהי זכרו ברוך".
אליאב אסטיוקר ז"ל הותיר אחריו חלל בליבם של רבים, אך גם מורשת של עוצמה, נחישות ואהבה גדולה למדינה.
