איחלנו שנה טובה, גמר חתימה טובה, מועדים לשמחה ואפילו שישו ושימחו, ואם המועמדים שמרו על טיפה של סלחנות ורוח חג, זה נגמר.
היום ב-8:00 כולם קבעו פגישה אצל המניקוריסטית כדי להשחיז ציפורניים לקראת הישורת האחרונה והקובעת.
צריך להבין שלמעט האגו, שהוא לגמרי הגורם המרכזי והמשפיע ביותר במערכת בחירות יש עוד עניין שהוא רחוק מלהיות שולי. הכסף. אם כסף מעוור עיני חכמים תחשבו מה עושה לפוליטיקאים.
דיברנו בעבר על ההוצאות המטורפות של קמפיין בחירות לראשות עיר. כישלון תוצאתי מביא איתו לא רק סטירה מצלצלת לאגו אלא גם בור תקציבי לא קטן וכאב ראש גדול למועמד.
אחרי שפסלנו על הסף את נושא האיחודים, הרשימות הוגשו וכל מעטפת הסודיות סביב הרשימה נחשפה לעיני כל כולנו מבינים שנושא האיחודים שהיו כל כך הרבה זמן בכותרות מאחורינו ווסוגיית הסרת המועמדות הם צמד המילים החמות של אוקטובר.
אם נחזור לנושא הכספי לרגע, יכול מאוד להיות שזו הסיבה העיקרית לחוסר היכולת של שלושת המועמדים המובילים, שמעון כצנלסון, הלן גלבר ואלי לחמני לוותר על ההובלה.
ירידה ממשחק הראשות יכולה לתת להם מכה קשה גם בפתק הלבן למועצת העיר, אותו פתק שמחזיר כספים מהמדינה. כל מנדט שווה מאות אלפי ש״ח החזר ולא מן הנמנע שזו אחת הסיבות המרכזיות למצב הקיים.
האגו האישי לא מוסיף לעניין וזה מה שיוצר ריבוי מועמדים שמפחית את הסיכויים לשלושתם. הפעילים בשלושת המחנות מצרים על המצב, אחרי שהבינו שאיחודים לא באים בחשבון סף הייאוש עולה, מצד אחד הם מבינים ששעון החול לתקווה הגדולה שלהם להחליף שלטון הולך ונגמר ומצד שני מאמינים שדווקא המועמד/ת שלהם הוא התקווה היחידה. הדילמה הזו מביאה לשחיקה במוטיבציה דווקא ברגעים שצריכים להיות בעודף מוטיבציה.
הרבה אנרגיה בוזבזה נסיונות האיחוד ובניית הרשימות, הרבה כספים בוזבזו מוקדם מדי על קמפיין שהתחיל מוקדם מדי מבלי לקחת בחשבון את התרחישים שמכתיבה המציאות נכון להיום, 2.10.18.
המרוויח העיקרי הוא ללא ספק ראש העיר המכהן, יחיאל לסרי עסוק מהיום הראשון בקמפיין שלו, לא איחודים, לא הסרת מועמדים לא לחץ של פעילים, נטו עבודה. נטו קמפיין. גבי כנפו יכול עדיין להשאיר את תכנית המגירה בכספת למרון שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה… הכל עוד אפשרי.
