מי אתם בוכרים? באין הגעתם? לאן אתם הולכים? והכי חשוב, לאיפה אפשר לשייך אתכם במפת העדות הרחבה כל כך שלנו? האמת שגם לי כל העסק הזה לא היה כל כך ברור, עד שישבתי וקראתי ושכנעתי את עצמי שאני מבין משהו על העדה המסתורית והמעניינת הזאת.

קצת על העדה:

העיר "בּוּכָרָה" מסתבר, היא בירת מחוז בוכרה באוזבקיסטן, ואחת הערים הגדולות במדינה זו. פירוש השם הוא ככל הנראה "מנזר", או "מקום של עושר טוב", או "חוסר יצירתיות בחיפוש שמות". לעיר יש כינויים רבים.

אזור בוכרה היה במשך תקופה ארוכה חלק מהאימפריה הפרסית, ובמהלך ההיסטוריה הייתה בוכרה אחד ממרכזי התרבות האיראנית, כאשר האתרים הארכאולוגיים והאדריכליים שבה הם מעמודי התווך של ההיסטוריה והאמנות הפרסית. אולם מוצא התושבים הוא מהגירה פרהיסטורית של עמים הודו–ארים למקום מאזורים שמצפון–מערב לתת–היבשת ההודית. (ויקיפדיה)

הקשר הישראלי:

לפי עדויות ערביות הייתה קהילה יהודית בבוכרה כבר ב-1240. עדויות לשוניות ותרבותיות מצביעות על קשר בין יהדות בוכרה ליהדות פרס. ישנן עדויות נוספות, לפיהן יהודי בוכרה הגיעו במקור מחאלב שבסוריה ואף מאפגניסטן. בקיצור, לאף אחד אין באמת מושג מה הלך שם. הפרט שאותי אישית הכי הדהים הוא העניין שלפי הרב דוד ניסנוב, מראשי העדה הבוכרית בירושלים, בתחילת המאה העשרים יהודי בוכרה התארגנו לקנות את כל אדמת ארץ ישראל בכסף מלא מידי העות'מאנים לצורך הקמת מדינה יהודית. יהודי העדה אף ניהלו משא ומתן עם צמרת השלטון הטורקי וזכו לתמיכה לכך מצד שליט בוכרה. אבל כמו כל תוכנית שאמורה להקל על חייו של העם היושב בציון, גם זאת לא יצאה לפועל אבל דווקא מכיוון לא צפוי. על פי הסיפור, הרצל (איזה הרצל?? הרצל שלנו?? כן כן.) סיכל את התוכנית בטענה כי אדמת ארץ ישראל שייכת ליהודים בזכות ולא בחסד. מסתבר שחוזה המדינה לא כזה עף על חוזים של נדל"ן.

צילום מתוך ויקיפדיה

הכי חשוב, אוכל:

המטבח הבוכרי מגוון ושונה מאוד. חלק ממנו מזכיר את המטבח הגרוזיני, חלק את המטבח האסיאתי, וחלק מזכיר את המטבח של סבתא שלי מקרית מלאכי. תסביך. אבל הנה כמה מאכלים מגניבים וטעימים להפליא שהמטבח הזה יצר לנו:

1. "מנטו": למרות השם, למזלנו אין שום קשר למנטה או מנטוס. מדובר בכיסוני בצק ממולאים בבשר שניתן להכין כמו שצריך אך ורק ע"י שימוש בסיר הבוכרי המסורתי! כן כן, אם כבר עושים כיסוני בשר – תעשו אותם כמו שצריך. סך הכל מדובר בנשנוש נהדר ואחלה מנה לגנוב מהסיר כשאף אחד לא מסתכל.

2. "בחש": את הבחש נהוג להכין בשישי (ממש כמו "קוסקוס בשלישי" של תוניסאים), ומדובר בעצם באורז בוכרי עם בשר כבש, כוסברה ובצל ירוק. כן. זה טעים בדיוק כמו שזה נשמע. אורז כשלעצמו זה אש, אז לזרוק שם בשר כבש, בצל וכוסברה? לא יודע מה איתכם, בדיאטה שלי זה נחשב סלט.

3. "צ'אלפק": הצ'אלפק הוא בעצם מלא יחידות של בצק מטוגן עם רוטב גבינה בצד שככה בא טוב בניגוב, או בטבילה, מה שזורם לכם. נהוג להכין בשבועות ובימי בין המצרים, מה שבהחלט מוזר בהתחשב בעובדה שזה נראה כמו מלא סופגניות קטנות ושמחות.

המלצה שלי:

עכשיו כשאתם יודעים בערך כמוני מאיפה הגיעה העדה הבוכרית ומה היא טומנת בחובה, קחו לכם איזה "מנטו" לדרך (או בחש אם אתם כמוני בדיאטה), ולכו לבקר במוזיאון של הקהילה הבוכרית, טוב נו, במסעדה.

רוצים עוד עדות?

ספיישל עדות – גאורגים

ספיישל עדות – אתיופים