כמה פעמים שמעתם בשנים האחרונות את המשפט ״העיר החמישית בגודלה בישראל״?, את המשפט אמר בהרבה הזדמנויות כמעט כל פוליטיקאי, או כל מי שחיפש להעביר מסר של עיר גדולה, מתקדמת ונחשקת.
מעולם לא שמעתם מישהו אומר או אומרת שהעיר מחולקת ל-2 וסך כל תושביה הוא כ-250,000 איש, כי כשמדברים על עיר גדולה רוצים להציג עוצמה, חוזק ואחדות. בשבועיים האחרונים חולקה אשדוד מבלי שנשים לב פעמיים, פעם ראשונה כשהתקבלו תוצאות הזכאים לבגרות, ובפעם השניה כשפורסמו נתוני הגיוס. פעמיים פיצלה עיריית אשדוד את הנתונים לאשדוד הרגילה ולאשדוד החרדית.
בפיצול נאמר דבר פשוט שלא נאמר במילים: ״אם לא היו חרדים באשדוד מצבנו היה טוב בהרבה״, בקיצור החרדים דופקים לנו את הסטטיסטיקות. באופן עקרוני זה נכון אבל במציאות הם פה וחובה עלינו לקחת אותם בחשבון, כשיש בחירות בעיר קולם נספר בדיוק כמו קולנו, כשעוגת התקציב מתחלקת, חלקם (במקרה הטוב) מתחלק כמו חלקנו, אז למה כשלא מסתדר הם לא חלק מאיתנו?
אולי הגיע הזמן להסתכל לאמת בעיניים, הם פה והם מהווים שליש מאוכלוסייתה של העיר אשדוד, המידע הזה נכון לכח הקניה, למקומות הבילוי, והוא נכון ביותר לגבי אופיה של העיר, שמרני פלוס.
אפשר להסכים עם פיצול הנתונים ואפשר שלא, מצד אחד, זה צודק, את הקהל החילוני אמור לעניין מה קורה במערכת החינוך שלו, מה תוצאות המקיפים ובתי הספר הנשלטים על ידי מערכת החינוך העירונית, מצד שני מהווה הפרסום הכללי את תמונת המצב האמיתית באשדוד, שהחרדים הם חלק בלתי נפרד ממנה, אשדוד צריכה להתמודד בחזית ארצית מאוד בעייתית כדי לשמור על מעמדה ומיתוגה כעיר שרוצה למשוך אליה אוכלוסיה איכותית, הנתון הראשון שנבדק בדרך כלל על עיר הוא מערכת החינוך , וכעיר שרוצה להצטייר כעיר הישראלית גם נתוני הגיוס הם פרמטר שמאוד היינו רוצים לראות אותו גבוה ובעלייה מתמדת, אבל כאן, ויש כאן אבל גדול, עד שלא תיקח הקהילה החרדית חלק במשימות הלאומיות ותתחיל ללמוד לימודי ליב״ה יצטרכו קברניטי העיר להתמודד עם תוצאות בעייתיות ברמה הארצית.
בתחילת שנת הלימודים הנוכחית עלה לראשונה מספרם של תלמידי כיתה א׳ במערכת החינוך החרדית על זה של מערכת החינוך העירונית, מבחינה דמוגרפית המספרים רק יעלו והתמודדות עם הנתונים הולכת להיות רק יותר קשה. אפשר לפצל, אפשר לצבוע ואפשר למצוא עשרות כותרות, דבר אחד בטוח , הם חלק מאיתנו והם פה כדי להישאר.
