אם ננחת לרגע ממלחמות הקודש והחול, נרגע ונחשוב על מה אנחנו נלחמים, על מה יצאו בשבת שעברה ההמונים מהבית ובאו להפגין, על השבת? לא בטוח.

הייתי ב״ביג פאשן״ והייתי בכיכר העירייה, ראיתי את ההמונים, חלקם כועסים וחלקם באו כניצבים כי מישהו ״הפעיל״ אותם. בנאומים הראשונים הבנו את הבעיה, המילה ״סטטוס קוו״ עלתה לא פעם ולא פעמיים וכולם הסכימו שצריך לשמר אותו.

מודה שהתרשמתי מאוד מהכמות ומהרצון של האנשים לשנות ולשמור על העיר אשדוד מפני התחרדות. עד כאן דמוקרטיה במיטבה?

מהר מאוד, גם בהפגנה בביג פאשן וגם בהפגנה בכיכר העיר גלשה ההפגנה והמחאה לקמפיין הבחירות של כמה וכמה מועמדים שקיבלו את אות היציאה לדרך מוקדם מהצפוי ונגררו להפגנות ולחשיפה תקשורתית כשהם איך לומר… לא ממש מוכנים.

נושא העסקים בשבת הפך שולי ומיד עלו נושאים כמו אוניברסיטה, קרית היי-טק ובילויים לסדר היום וקריאות של ״לסרי הביתה״ נקראו מכל עבר. מי שעדיין לא הבין איך הדברים עובדים בפוליטיקה בכלל ובאשדוד בפרט פספס לגמרי את העניין. מחאה שהופכת פוליטית דינה להיכשל ולאבד מכוחה. למה? כי היא לא אותנטית.

חבורה של צעירים, פחות מוכרים בזירה הפוליטית הרימה יוזמה יפה ואותנטית, דיברו מהלב על בעיות כואבות, יכול מאוד להיות שאם זה היה נשאר כאן זה היה גודל לאט ובטוח והרי זמן לא חסר כאן. הלכו בגדול וראו זה פלא… 3-4 פוליטיקאים כבר התייצבו עם תומכיהם, פעילי המאבק של רובע טו׳ בצדק או שלא לא יפספסו הזדמנות למחות והנה לנו מחאה בלי אבא או אמא ורשימת הקרדיטים של ״מי הביא יותר אנשים״ הופכת להיות העניין המרכזי.

הבעיה והפיתרון של המחאה הזו, כמו זו של זו של כיכר רוטשילד או מול ביתו של היועמ״ש נמצאים באותו מקום בדיוק. באחוזי ההצבעה. הנוסחא די פשוטה, אם כל אזרח ייצא להצביע ויקדיש 5 דקות מיום החופש שלו כל הצרה הזו היתה נחסכת. כל בחירה שלא תהיה לכל מועמד שלא יהיה תשנה את המפה הפוליטית באופן גורף.

הצטרפו ליותר מ-50,000 אשדודים ובואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

מספרית יירד כוחן של המפלגות החרדיות שזוכות מן ההפקר בגלל שאחוז ההצבעה שלהם עומד על 100 ויש הטוענים שאף יותר, זאת לעומת 50% במגזר החילוני שצריך היום לפנות קצת יותר מ-5 דקות כדי לנסות ולהכניס שפיות לחייו.

עד ה-30 באוקטובר הכח נמצא אצל יחיאל לסרי, כח שהדמוקרטיה נתנה לו, כח שניתן לקחת ממנו רק בקלפי, בשונה מכדורסל או כדורגל, אי אפשר לפטר את המאמן. לכן, מחאה זה יפה, לקום מהספה זה מבורך, ולהפגין זה דמוקרטי.

אבל, את עיקר המאמץ רכזו באדישים, באלה שאיבדו אמון ואל תאבדו את עצמכם, נאמרו דברים מכוערים, נאמרו דברים פוגעים שלא עוזרים לאף אחד בשום דבר. מי שרוצה להתמודד שיבוא ויציע לנו אלטרנטיבה. מי שחושב שהוא מנהיג גדול ומהפכן שיקום. מי שחושב שזה פשוט… מוזמן לנסות את כוחו ואת מזלו. יש 10 חודשים מלאים של עבודה ויום אחד גדול. בהצלחה.

בינתיים, לא נותר אלא להמתין למוצא פיו של ראש העיר, אולי הוא בכלל יבטל את הגזירה וישאיר את כולם עם הצפרדע/כובע או שלא. השבועות הקרובים בכל מקרה יהיו ציון דרך בציויונה של העיר אשדוד, לכאן או לכאן.