בפרשת השבוע יתרו מתארת התורה את פגישתם של עם ישראל ויתרו לאחר יציאת מצרים, ואת הליך קבלת התורה לה זכו כעם נבחר לאחר יציאתם מעבדות מצרים.

"וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים"

עומדים גדולי המוסר לפרש ולבאר, מה שמועה מיוחדת ששמע יתרו שאחרים לא שמעו, שהרי ביציאת מצרים ובפרט בשעת קריעת ים סוף, כל העולם שמע את הניסים הגדולים שנעשו לעם ישראל וכמו שהתורה מעידה "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת", ומאחר וכל העולם שמע על הניסים שנעשו לעם ישראל, מה נתייחד יתרו בשמיעתו, עד כדי כך שזכה ונכתבה פרשה בתורה על שמו?

ומבארים בעל המוסר, המעלה של יתרו היא, שהוא לא הסתפק רק בלשמוע על הניסים והישועות שזכו עם ישראל, אלא שמע, ובא! אחרי שהוא נוכח לדעת כי ישנו עם שזוכה לישועות והנהגה ניסית שכזו מעל הטבע, הוא הרגיש והבין ששמועה כזו לא יכולה לעבור לידו בלי לעשות מעשה, ולכן מיד שמע, ובא, להידבק בעם ישראל.

במהלך החיים ישנם "שמועות" ו"פעולות", שנעשים לידנו או נשמעים באוזננו, ואנו לא מייחסים לכך משמעות מיוחדת, ובפרט בשמועות שאמורות לעורר אותנו, נטיתו של האדם להעביר הלאה, לא להתייחס. התורה מלמדת אותנו את חשיבותה של שמועה מעוררת, כששומעים על אסון שיש למישו אחר או צרה, מטרת השמועה אינה רק הידיעה, אלא בעיקר התוצאה, מה עשיתי עם השמועה הזו, לאן לקחתי אותה, האם התעוררתי לתקן דרכי? האם עזרתי לחבר בצרתו? אם נהגתי כראוי, אזי השמועה מקבלת את המשמעות האמיתית שלה, ואינה שמועת סרק.

נלמד מיתרו את הדרך הראויה כיצד להתייחס ל"שמועה" כיצד להסתכל על מאורות החיים נכון, וכך נזכה להיות אנשים טובים יותר, בעלי חסד ולב טוב, ומכח זה נחיה בשלום ואהבה, בשמח ובאחווה תמיד.

שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.

כניסת השבת: 17:08
יציאת השבת: 18:07