בפרשת השבוע ראה מצינו על ציווי התורה בדיני הצדקה עם העני.

"כי יהיה בך אביון וכו' כי פתח תפתח לו וכו' נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו".

ומובא בספרי "מניין שאם נתת לו פעם אחת שאתה נותן לו אפי' מאה פעמים ת"ל נתון תתן לו".

מעלתה של מצוות הצדקה אינה רק המעשה הטכני של הנתינה בלבד, אלא יש את ההתחשבות וההרגשה של העני, יש שנותנים צדקה לעני ושמחים שקיימו הם את המצוה ובוודאי אשריהם שזוכים ועושים כן, אולם בכל מצווה ומעשה טוב הקב"ה דורש את ה"לב", לתת את הלב, לא רק לקיום המצוה שבזה אתה מספק את עצמך, אלא עליך להיכנס למצבו של העני ולחוש אותו בכל כאבו ומחסורו.

וכך כותב רבינו יונה זצ"ל באגרת התשובה: "רבים יודעים חיוב מצוות הצדקה ושכר פעולותיה ואינם יודעים מגדולת גמילות חסדים, אף אם דל הוא ואין ידו משגת, בלא כסף ובלא מחיר ברוח שפתיו ילבש צדקה וכשרון, ובאמרי פיו יהיה רב פעלים וכו', וזה מעשה גמילות חסדים ידבר על לב העני ויהיה דבריו נחת רוח לאביון, וינחמהו ממעשיו ומעצבון ידיו וכו', כעניין שאמרו המפייסו מתברך בי"א ברכות להראות לו רצון טוב בלב שלם ובנפש חפצה וכו', כי האדם שמח בהכירו אהבת חבירו".

רואים אנו שהמעלה האמיתית בנתינת הצדקה והעזרה לזולת זהו החלק של הגמילות חסד לעשות את המעשה עם "לב" ועם "להרגיש את השני", ולפעמים בכוחם של מילים טובות ועידוד חיובי להחיות את נפשו של השני יותר ממעשים בפועל.

ובזכות שנקיים מצווה זו כמו שצריך ובהידור נזכה שיקויים בנו ההבטחה "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך".

שבת שלום חודש טוב ומבורך.
שניר אלמליח.

כניסת השבת: 18:48
יציאת השבת: 19:45