בפרשת השבוע תרומה מתארת התורה את הפעולות הנצרכות לבנין בית המקדש, המשכן, וכל הכלים הנצרכים בו.
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי".
לכאורה היה לתורה לכתוב "ויתנו לי תרומה" שהרי תרומה נותנים ולא לוקחים?
אלא מבארים, עיקר ממונו של האדם, אינו הכסף איתו משתמש בחייו, שהרי כסף זה הוא רק מונח אצלו לשימושו, והראיה, כשאדם נפטר אחרי שנותיו בעולם הזה, אינו לוקח איתו לא כסף ולא זהב ויהלומים, הכל נשאר פה לשימושם של אחרים, אבל כאשר אדם נותן צדקה, הרי הוא כנוטל לעצמו, שקונה הוא בזה מצווה יקרה וחשובה שנשארת שלו לנצח, וזו כוונת התורה "ויקחו לי תרומה- כל נדיב ליבו", בתרומה שעם ישראל נותן מהלב, בשמחה ואהבה, הם נהפכים לשותפים בבנית הבית, הם נהיים חלק מהמשכן מהבית של הקב"ה, וממילא הם בגדר "לוקחים" חלק בבנין הבית הקדוש להשראת השכינה.

אחרי שקראנו שבוע שעבר את דיני המשפט הראויים לנהוג בין בני אדם, באה התורה ומלמדת אותנו כיצד לבנות את המשכן, את הבית לקב"ה שישרה בו את שכינתו, ובית חשוב שכזה לא יכול להבנות מכסף של אדם אם כסף זה אינו נקי או בא בישרות, צדקה שאדם עושה בממונו יש לו להקפיד שיהיה זה מכסף נקי וישר, וכמו שהנביא אומר "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה", קודם יש להקפיד על החלק של "משפט", לא לרמות את האחר או לגזול מממונו, להתנהג בישרות, ואז "ועשו צדקה", אז ניתן להשתמש בכסף זה לצדקה ומעשים טובים.

שנזכה תמיד לתת ולעשות בנדיבות לב, נתינה מלב שופע ואוהב, ביושר ונקיות כפיים, ובכך נזכה להקים במהרה בית להשם, ולראות בבנין בית המקדש במהרה בימנו. אמן.

שבת שלום ומבורך.
שניר אלמליח.

כניסת השבת: 17:19
יציאת השבת: 18:18