בתוך כל הצער של מלחמת ״חרבות ברזל״, הסיפורים הקשים, סיפורי הגבורה, עדכונים על החטופים והחטופות, כן כניסה קרקעית או יותר נכון מתי? אולפני החדשות בכלל הערוצים שלא נותנים לנו רגע מנוח מחדשות שלא תמיד היינו רוצים לשמוע החלטנו לעשות אתנחתא. רגע פסק זמן בו תוכלו לשתף את כולנו ברגע אחד, בשיר אחד שמוציא אתכם להפסקה קטנה, עושה לכם קצת נחת בתופת שכולנו חיים כבר שבוע רביעי.
בחרו שיר אחד, כזה שעושה לכם טוב, זה שאתם מתחברים למילים או למנגינה ומזכיר מישהו, מישהי, תקופה אחרת, רגועה יותר שבעזרת השם עוד תחזור.
השיר של קמי בן דוד
למה בחרתי את השיר?
זהו שיר אהבה והערצה לארץ, ליופיה, למיוחדות שלה, לאמונה, אבל גם לתובענות שלה ולקשיחותה. זוהי ארץ חלב, מרור ודבש.
בימים אלה אנחנו חווים הרבה מאוד מרור, וזה בלשון המעטה. בתקווה שהחלב ודבש אותם אנחנו בדרך כלל יודעים הייטב לעשות, יחזרו לחיי כל העם הזה, ונשאב נחמה מכל ובכל עונות השנה.
